הדיווח הסנסציוני שלפיו אחת ממדינות האזור (טורקיה?) פנתה למדינה שכנה (סוריה?) והציעה לה לחתום "בכאילו" על הסכם שלום עם ישראל אבל בפועל לנצל את השלום המדומה כדי לבנות לעצמה כוח צבאי שאותו תפנה בעתיד נגד ישראל, עורר עניין ואף רעש בישראל.
ללא קרדיט
אבל למען האמת מדובר בידיעה בסגנון של "כלב נשך אדם". שהרי אפילו אם היה מדובר בידיעה רצינית שאין לה כל קשר לבחירות הקרבות בישראל, והדבר כלל אינו ודאי, הרי שאין בדיווח זה כדי לחדש או להפתיע. אחרי הכל, מדובר במזרח התיכון, שבו כולם מדברים ופועלים האחד מאחורי גבו של השני, כולם אינם מתכוונים למה שהם אומרים, ובשורה התחתונה כולם מרמים את כולם - ערבים, איראנים, טורקים ואפילו אמריקנים.
ובכלל, התפיסה שלפיה מותר לחתום על הסכם שלום כשהאינטרס מחייב, אבל מותר ורצוי להפר הסכם זה כשאין בו כבר צורך, היא תפיסה המעוגנת באסלאם עוד מימיו של הנביא מוחמד.
הנביא חתם בשנת 628 עם אויביו, אנשי מכה, על חוזה חודייביה, חוזה אי־לוחמה לעשר שנים, אבל שנה לאחר מכן, כשחש עצמו חזק דיו לצאת מולם, הוא הפר את ההסכם, תקף אותם וכבש את מכה.
אגב, זו אינה בהכרח רק פרקטיקה מזרח־תיכונית אלא פרקטיקה מקובלת ואפילו נפוצה ביחסים הבינלאומיים ואין צורך לחזור אל הסכם מולוטוב־ריבנטרופ, חוזה אי־ההתקפה שחתם היטלר עם סטלין באוגוסט 1939 כדי להפר אותו שנתיים לאחר מכן ביוני 1941.
ואפשר כמובן להזכיר את איראן שחתמה על הסכם גרעין שבו לא התכוונה לעמוד.
אבל חזרה לענייננו. הדיווח הסנסציוני הוא בבחינת עיתונאות גרועה, שהרי לא ניתן ללמוד ממנו דבר.
לא ברור מי אמר למי ובאיזה הקשר, אם בשיחה פרטית ולא מחייבת בין מנהיגים על כוס קפה, או אולי במהלך ישיבה רשמית שנרשם לה פרוטוקול, ובכלל מה היה ההקשר של הדברים שכביכול נאמרו.
האם מדובר בתוכנית לחיסולה של מדינת ישראל כמו זו שקידמה בשעתו איראן, או באמירה אגבית ולא מחייבת, כמו האמירות שבהן מצטיינים האמריקנים במשא ומתן שהם מנהלים למול איראן, אבל גם למול עזה, לבנון וסוריה, ועוד בשמה של ישראל. אמירות שלפיהן לא צריך לקחת יותר מדי ברצינות את ההתחייבויות שצבא לבנון או חמאס נוטלים על עצמם, פשוט צריך להיראות כמי שעושה משהו והאמריקנים כבר ירגיעו את ישראל.
ובכלל, כדאי להזכיר דברים שאמר הנשיא המצרי חוסני מובארק, ולפיהם כשניסה לשכנע את הנשיא הסורי חאפז אל־אסד לחתום על הסכם שלום עם ישראל, הוא אמר לו שאין צורך להתרגש מתביעותיה של ישראל לנורמליזציה, שהרי כמו במקרה המצרי דבר לא יצא מהן וישראל יודעת זאת. ובכל זאת מצרים שומרת זה קרוב לחמישים שנה על השקט לאורך גבולנו עימה, וטוב עשה מי שמיהר והבהיר כי לא מצרים היא המדינה שאליה מתייחס הדיווח.
היגיון פשוט מלמד כי מדובר כנראה בטורקיה ובסוריה, ובהסדר מדיני שמבקשים האמריקנים לקדם בינינו לבין דמשק.
אבל על כך צריך לומר:
ראשית, הסיבה שמדינות ערב חתמו עימנו על הסכמי שלום איננה חיבת ציון כי אם עוצמתה של ישראל, וכל עוד נשמר עוצמה זו אין לנו מה לחשוש לעתיד הסכמים אלו.
שנית, במזרח התיכון, ולא רק בו, צריך להסתובב לא רק עם מקל גדול ומדי פעם גם להשתמש בו, אלא בעיקר עם עיניים פקוחות וכך איש לא יפתיע אותנו.
ולבסוף, גם בהסכם קצר מועד יש לפעמים ערך. וכל עוד לא הקרבנו דבר וסיכנו את ביטחוננו אלא חתמנו על הסכם המביא לנו רווח, גם אם קצר מועד, יש בדבר ערך. שהרי במזרח התיכון הכל זמני והכל חולף.
