חותכים, מעוותים ומזדעזעים: כך הפך השיח הציבורי למכונת קיטוב

יותר ויותר ישראלים חושבים שהיריבים שלהם הם אנשים מוטרפים ושאין מצב לשתף פעולה. כמובן, הרי כל יומיים סערה חדשה פוקדת את השיח הציבורי, ובמרכזה איש ציבור או עיתונאי או אקטיביסט שאמר דבר איום ונורא, שאדם מעט הגון שיש לו שכל בקודקוד לא היה אומר.

אולם, כמעט תמיד אחרי כמה שעות של שיח גועש וסוער, מתגלה כי הסערה היתה מגמתית להחריד, חתכה היכן שלא צריך לחתוך - או הוצאה מהקשר. ריבוי הדוגמאות עבר מזמן את גבול הטעם הטוב; הסופ"ש, למשל, העורך הראשי של "מקור ראשון", קלמן ליבסקינד, הואשם בכך שהוא חלק מקמפיין זדוני בגלל שהוא לא מעוניין שאדם המתגורר כרגע בחו"ל יצביע בבחירות - אף שהיה ברור כי דיבר על קבוצה מסוימת שאינה מתכוונת לחזור; קודם לכך, יאיר גולן הואשם ש"נחשפו פניו" ושאינו מעוניין בגיוס חרדים לצבא, אף שבדבריו המלאים הדגיש שהוא לא מעוניין בגיוס כל החרדים בבת־אחת וכי הגיוס חייב להתבצע כתהליך.

גדי איזנקוט הואשם שאינו רואה הבדל בין עבאס לבין יוסף חדאד כי שניהם ערבים, אף שענה על שאלה שנגעה לכך שייתכן שלמצביעי הימין הפוטנציאליים יש רתיעה מערבים באשר הם. בסמיכות, דוד זיני הואשם בכך שהוא רוצה להחריב את מערכת המשפט בהקלטות שדלפו, אף שכאשר מאזינים לדברים המלאים, שומעים שזיני התעקש שמדינה לא יכולה להיות דמוקרטית או מתפקדת בלי מערכת משפט עצמאית ומשמעותית.

חצאי משפטים ועוד חצאי משפטים, שלפעמים נשכחים, ולפעמים נטמעים כמו אמת ברורה מאליה - כמו חצי המשפט "חמאס הוא נכס" של סמוטריץ' שיצא מהקשר ומפרופורציה, והאמירה לכאורה של עמיחי אליהו כי הטלת פצצה על עזה זו אפשרות ממשית.

אנחנו רואים מעט מאוד דיווחים, דיונים ודיבייטים רציניים. לרוב אנו נתקלים בחצאי משפטים שהוצאו מהקשרם כדי להציג את הדובר כשקרן, רשע, קיצוני או חסר מעצורים. ככלל, מראיינים רבים מנסים לגרום למרואיין להיכשל בלשונו כדי להפיק כותרת עסיסית, ואינספור יוצרי תוכן ברשתות חותכים ראיונות ודברים בצורה מגמתית ושקרית במטרה לקבל טראפיק ולייקים.

הטריק עובד פעם אחר פעם; חשדו של אף אחד לא מתעורר, ואיש לא מוכן להשקיע זמן ומאמץ ולשמוע את הדברים המלאים כדי לגלות כי, ובכן, שיקרו לו. שוב.

והתוצאות הן אכזריות: העמקת הקרע החברתי והפוליטי באמצעות הפיכת היריבים הפוליטיים למפלצות קיצוניות ברשעותן או בטיפשותן, הצפת השיח הפוליטי ברכילות שאין לה תועלת מעשית תוך דחיקת האיומים הקיומיים על ישראל לצד, ולבסוף, גם מיטוט הדמוקרטיה - שמורכבת בבסיסה מהיכולת להרכיב קואליציות שמסוגלות לשתף פעולה ולהגיע לפשרות.

לפני שאנחנו יכולים לדרוש מהפוליטיקאים, העיתונאים ויוצרי התוכן רצינות - אנחנו חייבים להיות רציניים בעצמנו, ולהפסיק להתפתות להיות חלק מתרבות ההזדעזעות מחצאי משפטים שלעולם לא מספרים את האמת, גם כשהמוקד הוא אדם או דעה שאנחנו מאוד לא אוהבים.