שוויון הזדמנויות? נשים עדיין לא יושבות סביב שולחן ההחלטות

במאמרה במוסף "ישראל השבוע" ("נשים במפלגה הן סימן לשפיות. אלא אם כן הן במקרה ימניות", 5.08), עירית לינור ביקשה לסיים את הוויכוח על ייצוג נשים במשפט: "השוויון הנדרש הוא שוויון הזדמנויות, לא שוויון בתוצאות". איני מסכימה עם לינור על רוב הגיגיה, אבל דווקא משום שעם העיקרון הזה אני מסכימה, קשה לי לקבל את המסקנה שהיא גוזרת ממנו.

מצער לחשוב על מי שיתנגדו לשוויון הזדמנויות אמיתי, תהיה התוצאה אשר תהיה. הבחירה באדם, גבר או אישה, לפי כישוריו בלבד - מניחה שקיים שוויון הזדמנויות בפועל.

וזו בדיוק הבעיה: נשים מהוות יותר ממחצית האוכלוסייה ומסיימות לימודים אקדמיים בשיעורים גבוהים מגברים, מובילות מחקר, מנהלות מערכות ציבוריות ומשרתות כקצינות בצה"ל - אך ככל שמתקרבים למוקדי קבלת ההחלטות הן הולכות ומתמעטות.

בדיון שניהלתי כמ"מ יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, עלה כי נשים הן רוב בקרב עובדי השירות הציבורי, אך ככל שמטפסים בסולם הדרגות שיעורן יורד. בדרגת הניהול הבכירה ביותר הן מהוות 9% בלבד.

אם המערכת אכן בוחרת לפי כישורים, והשוויון כבר כאן, נותרת השאלה האבסורדית: האם נשים מוכשרות דיין לשאת על כתפיהן את עיקר השירות הציבורי, אך כמעט לעולם אינן מוכשרות דיין לעמוד בראשו?

לינור מונה שורת נשים שהגיעו לפסגה, ומבקשת לראות בהן ראיה לכך שאין עוד חסמים. אך נראה שזו דווקא עדות הפוכה לפרשנותה של לינור: את הנשים שהגיעו למוקדי קבלת ההחלטות אפשר עדיין למנות בשמן. איש לא מעלה על דעתו למנות כך את הגברים. הם לא נתפסים כחריגים, אלא כברירת המחדל. כל עוד נשים הן אלה שצריך לספור ולהציג כיוצאות דופן, קשה לטעון שהמחסום נעלם.

מכאן נובעת חשיבותו של הייצוג: ייצוג נשים אינו פרס, ולא מניח שנשים טובות מגברים.

הן לא טובות יותר, וגם לא טובות פחות. הפמיניזם לא מבקש למחוא כפיים לאישה רק משום שהיא אישה, או להעדיף נשים על פני גברים - הוא מבקש שהמערכת לא תציב בפני אישה תקרת זכוכית רק משום שהיא אישה.

לא פחות מטריד אותי הניסיון להפוך את המאבק לשוויון נשים לעניין המזוהה עם מחנה פוליטי מסוים. ממתי השאלה אם למחצית מאזרחי ישראל יש מקום שווה סביב שולחן קבלת ההחלטות היא שאלה של ימין ושמאל? אפשר להיות שמרנית, ימנית, דתייה או חילונית ולהאמין בשוויון מלא בין גברים ונשים. כישרון, מנהיגות ויכולת לא מתחלקים לפי מגדר.

בסקר של מיזם 50:50, שבעקבותיו ניהלתי דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, נמצא כי עבור נשים בנות 18-24 ייצוג נשים הוא השיקול השני בחשיבותו בבחירת מפלגה. זאת אמירה של דור שמבין שייצוג אינו יעד בפני עצמו, אלא תנאי לכך שמוקדי קבלת ההחלטות ישקפו טוב יותר את החברה שעל חייה הם מכריעים.

וטיפ ללינור: ביום שבו אישה מוכשרת כבר לא תהיה יוצאת דופן כשהיא מתיישבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות, ולא תדעי למנות את שמותינו - תדעי שהוויכוח הזה הוכרע ושוויון ההזדמנויות באמת כבר כאן.

עו"ד עדי עזוז היא חברת כנסת מטעם מפלגת ביחד (יש עתיד)