הזכות לבחור צריכה להישאר בידי מי שחיים בישראל

פעם הם לא היו מעיזים לומר שהם עוזבים את ישראל. היו אורזים בהיחבא, מזמינים מונית באמצע הלילה ואומרים שהם יחזרו. שהם בעצם גרים על מזוודות. חלקם עשו את זה לפני 40 ו־50 שנה, עדיין מדברים עברית על כל מכמניה ושינוייה, רואים טלוויזיה ישראלית ומרגישים ישראלים לכל דבר ועניין.

בשנים האחרונות כבר פחות מתביישים. מודיעים שהספיק להם ושהם עוברים למקום שבו המילקי זול ושלוות הנפש נעכרת רק מגילויי אנטישמיות פה ושם.

גם היורדים החדשים מחוברים בטבורם לישראל, אבל מאוד גאים לומר שהילדים כבר מדברים שבדית, פלמית, אנגלית, גרמנית, ספרדית או איטלקית שוטפת. שממש למדו את השפה צ'יק צ'ק.

בשבועות האחרונים יש התעוררות בקרב שני סוגי היורדים, שמונים כמיליון איש, וגם בקרב קבוצות בישראל שמבקשות לעודד אותם להגיע לכאן ולהשתתף בבחירות. אגב, הפרופסור למשפטים יניב רוזנאי ממליץ להם מאוד לבדוק אם הם בכלל נכללים בספר הבוחרים. בציוץ שהעלה ציטט מאתר משרד הפנים, שבו נכתב: "אזרח המתגורר בחו"ל אשר אינו רשום כתושב ישראל במרשם האוכלוסין, אינו נכלל בפנקס הבוחרים". כי יש ישראלים ששומרים על אזרחותם, אך מנתקים קשר תושבות, מה שמוביל לביטול זכותם לבחור ולהיבחר. זה המשתמע מהדברים. כן, אפשר לערער ואולי לשנות את ההחלטה.

וכולם מתפעלים מאזרחים שהודיעו שהם מוכנים לפתוח את הספה בסלון ביתם ולאפשר לאלו שרוצים לבוא, להצביע ולהשפיע, ללון אצלם בחינם. רק בואו ותצביעו. אבל תסלחו לי: למה למי שקשר את גורלו במדינה אחרת, משלם שם מיסים מעבודתו, נלחם לקבל את האזרחות במדינה שאליה היגר, ושילדיו ונכדיו לא תמיד יודעים היכן נמצאת ישראל על הגלובוס, יש זכות להשפיע על עתידנו כאן?

יוצאים מקטגוריה זו הם ישראלים שעברו לגור בחו"ל במסגרת עבודתם כרופאים או כמדענים הנוסעים לחיות שנתיים-שלוש בחו"ל כדי להעמיק את ידיעותיהם ולהרחיב אופקיהם, ואז לחזור. מובן שביניהם יש כאלה שבסוף נשארים שם ולא חוזרים. במקרה כזה ובהינתן מצב של ניתוק תושבות, מושג שקובע את פרק הזמן שבו אדם עזב את ישראל עד להגדרתו כמנותק תושבות, תישלל ממנו זכות ההצבעה.

יש מדינות שלא ממש חשוב להן בכמה אזרחויות תחזיקו. יש אחרות שלא מוכנות שיהיו לכם דרכונים אחרים למעט שלהן. ישראל אינה מדינה ככל המדינות. אנחנו מדינה שונה, אחרת. בת 78 שנים, אבל כבר למעלה מ־100 שנים נלחמת על חייה מול שלל אויבים. מי שנשאר כאן, גדל כאן, הולך לצבא ומוכן להקריב את חייו, לומד, עובד, מקים משפחה, משלם מיסים ונוטע את ביתו על אדמת ישראל - רק לו הזכות לקבוע את עתידנו.

אין צורך להוסיף שמדינת ישראל תישאר לעולם ביתם של כל היהודים בכלל ושל הישראלים לשעבר בפרט. הדלת פתוחה ותמיד נקבל אותם בזרועות פתוחות, ונעזור להם להיקלט ולהבין מחדש את הסלנג שהתפתח מאז שעזבו ועד שחזרו. עד אז - תנו לנו, שנשארנו כאן, לקבוע את גורלנו במו פתק בחירתנו.