מה עושים כשפייסבוק מצנזרת?
אם פייסבוק רוצה לפעול כעורכת תוכן, היא רשאית, אך כשהיא נוהגת כך – היא פוגעת בהגנה המשפטית שמאפשרת את פעילותה. אי אפשר לאכול עוגה ולהשאיר אותה שלמה
Your browser doesn’t support HTML5 audio
מישהו שמע מנשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בחצי השנה האחרונה? טראמפ ממש לא שותק, אלא מושתק. לאחר המהומות המבישות בקפיטול, החליטו ענקיות הטכנולוגיה לסגור את חשבונותיו ברשתות החברתיות. זאת, אף שלפי החוק הפוסטים שפרסם לא היו הסתה לאלימות.
לא צריך לאהוד את טראמפ, כדי להבין שחסימת הנשיא לשעבר מהווה תמרור אזהרה לגבי השימוש בצנזורה על ידי הרשתות החברתיות. אם אפשר להעלים מהשיח כהרף עין אדם שהצביעו לו 74 מיליון אמריקנים, אפשר רק לדמיין באיזו קלות כל אחד יכול לאבד את קולו. מגמות אלו לא פוסחות גם על ישראל, ורבים דנים באפשרויות להתמודד עימן.
אמת, פייסבוק ודומותיה הן חברות פרטיות וזכותן להתנהל כראות עיניהן. עם זאת, הן נהנות מהסדר משפטי מיוחד שבלעדיו הן לא היו קיימות. הרשתות החברתיות בארה"ב מוגדרות כ"פלטפורמה" ולא כ"עורכות אמצעי תקשורת". זהו הבדל קריטי: כאשר אדם מתבטא באמצעי תקשורת (עיתון, לדוגמה), בצורה שמהווה עילה לתביעה, גם העיתון שפרסם את דבריו נושא באחריות. המצב שונה כאשר מדובר ב"פלטפורמה". זו נחשבת למאפשרת ביטוי לתוכן, ולא לעורכת שלו, וממילא אין לה אחריות עליו. כך למשל, אף אחד לא חושב לתבוע את חברת הסלולר, כאשר עבריינים השתמשו בטלפונים לתכנן שוד.
הגדרה זו שחררה את הרשתות החברתיות מאחריות לתוכן ואפשרה את פריחתן. אולם ככל שהן מתערבות יותר ויותר בתוכן, באמצעות צנזורה וחסימה, כך הן פוגעות בקריטריונים הללו. פייסבוק משתמשת באלגוריתמים וב"בודקי עובדות" כדי לסמן דעות כ"מטעות", להוריד תכנים מהרשת ואף לחסום משתמשים.
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אם פייסבוק רוצה לפעול כעורכת תוכן, היא רשאית, אך כשהיא נוהגת כך - היא פוגעת בהגנה המשפטית שמאפשרת את פעילותה. על הרקע הזה קודמו בעבר הצעות חקיקה בקונגרס האמריקני.
בארץ המצב המשפטי לא ברור. בהיעדר חקיקה בנושא, השופטים נוטים לפטור את הרשתות החברתיות מאחריות. מנגד, הגדרה של רשת חברתית כעורכת תוכן במידה זהה לזו של עיתון - אינה פתרון ישים.
בשנים האחרונות הוגשו כמה הצעות חוק. חבר הכנסת לשעבר עמית הלוי מהליכוד העלה הצעה מאוזנת, שמגדירה מחדש שני סוגי פלטפורמות: חופשית ומוגבלת. ההצעה מאפשרת לרשת החברתית עצמה לבחור איזה סוג היא רוצה להיות. אם רשת חברתית תבחר להיות "פלטפורמה חופשית", היא לא תוכל להסיר תכנים (למעט חריגים מוגדרים), אך גם לא תישא באחריות משפטית על התכנים שמפורסמים בה. אם, לעומת זאת, תבחר להיות "פלטפורמה מוגבלת" - היא תוכל להסיר תכנים, אך היא גם עלולה במקרים מסוימים לשאת באחריות משפטית על פרסומים. נוסף על כך, היא תהיה מחויבת לכך שהסרת תכנים תיעשה במסגרת כללים ברורים ובשקיפות.
ההצעה מהווה בסיס טוב לאסדרת הנושא. היא מתמרצת את הרשתות החברתיות לא לעסוק בעריכת תוכן, אך בה בעת משאירה את הבחירה בידיהן. עם צנזורה גדולה, באה אחריות משפטית לא קטנה.