חיים יבין הוא זה שקיבל אותי לעבודה בטלוויזיה. הייתי כתב שטח ואני אזכור אותו בהרבה תכונות, אבל התכונה הכי חשובה היא שהוא היה בן אדם וידע לתת ביטוי לממלכתיות של מדינת ישראל, זו שכבר אין היום לצערי.
בחנתי אותו בשני מקרים. הראשון, כשרדפו אותי אנשי כהנא והיה לי שומר ראש, והוא לקח אותי אליו הביתה. גרתי אצלו כדי שישמור עליי. זה האדם.
השני היה במישור המקצועי. כשעשיתי את הכתבה המפורסמת על התנחלות אלון מורה, על הפקעת האדמות שם, הייתה מלחמת עולם נגדי שהוביל אריק שרון. הוא הלך, עשה עבודת תחקיר, הכין דוח לטלוויזיה וגיבה אותי בעבודה המקצועית שלי. היום לא הייתי מחזיק מעמד חמש דקות.
הוא היה אדם אליטיסטי. צפונבון. אדם שסימל בעיניי את הממלכתיות בישראל.
מה שהפריע לי הוא שהוא וכל החברה שלו - מוטי קירשנבאום, דן שילון ואחרים - בנו טלוויזיה לפי תפיסות של ה-BBC שפחות מחוברת לעם, עד כדי כך שהוא ביקש שקריינים מהרדיו יקריינו את הכתבות שלי בגלל האקסנט שלי והגוון הצרוד שלי. הם לא רצו להפנים שישראל לא רק אשכנזית.
חיים יבין מכריז ב-1977: "מהפך" // כאן, תאגיד השידור הישראלי
הוא לא היה איש פוליטי, למרות שיש מי שהאשימו אותו בזה, אבל הוא התחיל להביע דעות פוליטיות רק אחרי שיצא מהטלוויזיה והחדשות והתחיל להיות יוצר דוקומנטרי.
בעיניי הוא התגלמות הממלכתיות של ישראל. לאורך כל השנים היינו בקשר. כל הזמן. הוא בא אליי הביתה, ואם יש משהו אחד שאני יכול דרכו להגדיר אותו - חיים יבין הוא יצחק רבין של העיתונות.
הביאה לפרסום: מאיה כהן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו