יש רגעים שבהם המציאות כותבת את הסאטירה טוב יותר מכל פובליציסט. במשך שנים שמענו שהפרקליטות היא "כנופייה", שהיועצים המשפטיים "תופרים תיקים", שהשופטים הם חלק מ"דיפ סטייט", ובתמצית - שמערכת המשפט כולה רקובה מהיסוד.
כל החלטה שלא התאימה למחנה הפוליטי בצידו של ראש הממשלה הוכיחה, לכאורה, שהמערכת מושחתת. היא הושמצה שוב ושוב ודברי ההסתה האלו חלחלו לעומק מי התהום של האמון במערכת המשפט. ואז הגיע הדיון במשפט נתניהו, שבו השופטים העלו את האפשרות לבחון מחדש את סעיף השוחד.
ופתאום - אותם שופטים, שעד אתמול היו חלק מ"מערכת רקובה" - הפכו בן־רגע למצפן של יושר, לאוטוריטה משפטית מוסמכת ולראיה הניצחת לכך שהתיק קרס. פתאום מצטטים אותם. פתאום סומכים עליהם. פתאום הם לא דיפ סטייט מושחת. הפרקליטות ממשיכה להיות מותקפת כמובן. מושחתת, תביעתית וכו.
הערת השופטים מוכיחה שמערכת משפט מקצועית אינה פועלת כמקהלה שבה כולם שרים את אותה המנגינה. מערכת משפט טובה פועלת באמצעות מחלוקת, ביקורת, בחינה חוזרת ושיקול דעת עצמאי. הפרקליטות סברה שיש מקום לייחס עבירת שוחד. השופטמאותתים שאולי לדעתם נכון לבחון זאת מחדש. זה לא שונה במהותו ממחלוקת מקצועית בין שני רופאים בכירים, שכל אחד מהם קורא את אותן בדיקות ומגיע למסקנה רפואית אחרת. איש אינו מסיק מכך שאחד מהם מושחת. כך גם בעולם המשפט.
המחלוקת היא תפקידו של בית המשפט
בכל יום מוגשים כתבי אישום שבסופם יש זיכוי. האם כל זיכוי מוכיח שהפרקליטות פעלה בזדון? וודאי שלא. הוא מוכיח שאנשים מקצועיים יכולים להעריך ראיות באופן שונה. אני זוכרת את עצמי כתובעת בעזה מנסה לשכנע את הממונה עלי לגבי עבירה שבעיני היתה עבירת רצח ואילו הוא חשב שהיסוד הנפשי שם היה מופחת.
אז יש מחלוקות גם בקרב אנשי פרקליטות לגבי סעיפי כתב האישום וזה בדיוק תפקידו של בית המשפט - לבחון את עמדת התביעה, להסכים עמה או לחלוק עליה, ואז להכריע. כחלק מהשיח הזה יש לפעמים גם הצעות ששופטים מציעים לצדדים תוך כדי ההליך ולגיטימי גם שהתביעה תאמר, תנו לי לנסות להוכיח. מנגד, כשהייתי סניגורית, היו מקרים שבהם בית המשפט לחץ עלי להודות בעבירה , ודרשתי שתינתן האפשרות להוכיח את חפותנו בחיקרה נגדית. לגיטימי. חלק מכללי בית השמפט שכל מי שמופיע בו מכיר אותם. מי שמציג כל מחלוקת מקצועית כהוכחה ל"רדיפה", בעצם מבקש לבטל את עצם קיומו של ההליך המשפטי ועוצמתו.
האירוניה היא שהאירוע הזה מפריך דווקא את הטענה שנשמעה במשך שנים כאילו הפרקליטות והשופטים הם גוף אחד וחלק ממערכת פגומה ומסואבת. הרי אם באמת היו פועלים כגוף אחד, מתואם וחסר עצמאות, כלל לא היינו שומעים הערות כמו אלה שהעירו השופטים.
העובדה שהשופטים אינם מהססים לאתגר את עמדת התביעה היא הוכחה לעצמאותם - ולא לקנוניה. אפשר לחשוב שהפרקליטות טעתה. אפשר לחשוב שהשופטים טועים. זו בדיוק משמעותה של מערכת משפט בריאה: אנשי מקצוע רשאים לחלוק זה על זה אבל להפוך מחלוקת מקצועית לראיה שהמערכת מושחתת - זו כבר קפיצה שאין לה בסיס.
לכן, לכל מי שממהר היום לצטט בהתלהבות כל מילה של השופטים: אם הם אמינים בעיניכם היום, אולי הגיע הזמן להודות שהם היו שופטים מקצועיים גם אתמול. ואם אתם מקבלים את שיקול דעתם כשהוא נוח לכם, ראוי לכבד גם את עצם קיומו של שיקול דעת מקצועי אצל הפרקליטות - גם כאשר אינכם מסכימים למסקנותיה.
הוויכוח על תיק נתניהו עוד יימשך. כך גם המחלוקות המשפטיות. אבל אם יש לקח אחד שאפשר ללמוד מהרגע הזה, הוא פשוט: מערכת משפט חזקה היא לא מערכת שבה כולם חושבים אותו דבר, אל כזו בה מותר לאנשי מקצוע לחלוק זה על זה, בגלוי, בענייניות ובאולם בית המשפט. זו אינה עדות לריקבון. זו עדות לכך שהמערכת עובדת.
הכותבת היא עו"ד, סא"ל (מיל'), שירתה בעבר בפרקליטות הצבאית בין היתר כראש מערך הסניגוריה של פיקוד הדרום וזרוע היבשה וכן כעוזרת לתובע הצבאי הראשי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו