שִׁמּוּר הַנֵּס: הזיכרונות האישיים ימשיכו לפעום

דֶּלֶת הַחֲנוּת בְּעִירִי מִתְעַקֶּשֶׁת לְבַשֵּׂר

אֶת שְׁעוֹת פְּתִיחָתָהּ הַיּוֹמִית,

גַּם כְּשֶׁחָלְפוּ חֳדָשִׁים רַבִּים מֵאָז

תַּמּוּ יְמֵי פְּעֻלָּתָהּ.

אוּלַי בְּשָׁעוֹת אֵלּו נִמְשֶׁכֶת בַּחֲשַׁאי שִׂיחַת הַקּוֹנִים

גַּם בְּהֶעְדֵֵּר חֲפָצִים לִמְכִירָה.

כַּפּוֹת הַיָּדַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּאַהֲבָתָן בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים

מְבַקְּשׁוֹת לִשְׁמֹר זֵכֶר לִנְגִיעָתָן:

הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה מַמְשִׁיכִים לְהַלֵּךְ בַּבֹּקֶר עַל אוֹתוֹ חוֹף

אִם כִּי בְּכִוּוּנִים מְנֻגָּדִים,

לְהֶרֶף אֶחָד יְדֵיהֶם מִתְחַכְּכוֹת בְּמִפְגָּשׁ

כְּדֵי לְהַרְחִיק מֵחַיֵּיהֶן זָרִים.

מְדִינָה מַזְכִּירָה לְבָנֶיהָ וְלִבְנוֹתֶיהָ בִּכְתַב הַסְּבִיבוֹן:

"נֵּס גָּדוֹל הָיָה פֹּה"

גַּם לְאַחַר שֶׁמַּנְהִיגֶיהָ שִׁבְּשׁוּ אֶת הַפֶּלֶא,

כְּדֵי שֶׁיַּפְעִים הָלְאָה בְּנִגּוּן קָדוּם.

קוֹלוֹת מִלְחָמָה בּוֹטִים כַּחֲדָשִׁים בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ

עַל פַּסֵּי הַתּוֹדָעָה וְהַתְּנוּעָה שֶׁל חַיֵּינוּ,

גַּם אִם פָּסְקוּ לָצֵאת לְדַרְכָּם הָאַכְזָרִית

הַגָּעָתָם לְנַפְשׁוֹתֵינוּ אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת.

שְׁעוֹת הַפְּעִילוּת שֶׁל נַפְשֵׁנוּ הַנִּדְהֶמֶת

אֵינָן נִשְׁמָעוֹת לִדְרִישׁוֹת הַיְּמָמָה.