250 מיליון שקל והשאלה שאף אחד לא רוצה לשאול

קמפיין "הרעבת ילדי לומדי התורה" יצא לדרך באינספור טוקבקים ברשת והודעות לתקשורת של נבחרי הציבור החרדים.

הסיבה: חוק המעונות עבר בקריאה טרומית, 250 מיליון שקלים בשנה. זו עלותו על כספי המיסים שלכם - אם אתם משלמים, כמובן.

איך זה קרה? חברי הכנסת החרדים איימו שיתמכו בוועדת חקירה ממלכתית. האיום היה גדול על חברי הקואליציה, והם תמכו בחוק שיקריס את הכלכלה והחברה הישראלית. נציין לטוב את הציונות הדתית, שהפעם לא הצביעה בעד, ולרע חלק ניכר מחברי האופוזיציה שלא באו להתנגד.

הקריטריונים לסבסוד המעונות נוצרו מראש כך שכ־90 אחוזים ממי שמקבלים מימון של אלפי שקלים בחודש הם משפחות חרדיות. עבודת היועמ"שית ופסיקת בג"ץ הובילו לכך שחלק ניכר מהטבות־היתר שלהן זוכים החרדים בוטלו. בענייננו, משפחה שבה האב עבריין - עריק או משתמט מצה"ל, אינה זכאית.

ולכן החל קמפיין הגעוואלד.

"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" כתוב בתורה שעליה נלחמים לכאורה (בראשית, פרק ג, פסוק י"ט).

אב שלא מפרנס את אשתו ואת ילדיו לא מקיים את החובות שעליהן התחייב לאשתו במעמד הקידושין. וגם לא את חובתו המוסרית.

בשנה שעברה, בזמן שבעלי טחן מילואים, שילמנו 7,200 שקלים בחודש עבור מעונות פרטיים לשני ילדינו הקטנים. כדי לממן את זה, אני עבדתי קשה יותר.

זו לא משוואה מסובכת, זו משוואה ליבתית, אבל יש מי שלא למד אותה.

וכאלה שלמדו ולא הפנימו.

כיוון שגם יאיר גולן כבר צוטט כמי שאמר שהוא מוכן לשבת עם החרדים, וכיוון שברור שהחרדים לא ישבו איתו בלי תג מחיר מכובד מאוד, זה הזמן לומר: עד כאן.

הבחירות בפתח, ואנחנו מוכרחים לדרוש מנבחרי הציבור שלנו להתחייב קודם כל לברית ציונית, לערכים ציוניים, לנורמות ציוניות שעליהן מושתתת המדינה הזו.

לעבוד לפרנסתנו.

לשלם מיסים.

לשרת בצה"ל.

לכרוך זכויות עם חובות.

לא משהו מופרך, נכון?

מי שלא מוכן לעבוד כדי להאכיל את ילדיו יהיה חייב להתמודד עם העיניים הדומעות שלהם, עם הבטן המקרקרת, עם הקושי הפיזי הכרוך ברעב. ואז להתגבר כארי ולצאת לפרנס את משפחתו. כך עושים אנשי תורה חרדים שלא חיים במדינת ישראל. כך עשו אבות ואימהות לאורך כל ההיסטוריה היהודית.

את הטענה הזו, אגב, לא אני טענתי, אלא שר האוצר היחיד שהצליח להכניס את הנשים החרדיות לשוק התעסוקה הישראלי דרך מניעת הטבות.

קראו לו:

בנימין נתניהו.