בין הימור פוליטי לשקר: אגדת החרדים כלשון מאזניים

אחת האגדות החזקות והמוטעות בפוליטיקה הישראלית היא מעמדן של המפלגות החרדיות כלשון מאזניים. על רקע הקולות הגוברים על שבירת גוש הימין והחבירה הפוטנציאלית של החרדים למפלגות המרכז־שמאל, כדאי לבחון את האגדה.

כמה תופעות תרמו לביסוס האגדה המוטעית: ראשית, החרדים מאז ומתמיד השמיעו קולות של לשון מאזניים בהצהרות חוזרות ונשנות שהם מוכנים לדבר עם כולם, פתוחים לשמוע את כל השחקנים הפוליטיים, ששום דבר לא סגור, ועוד כהנה וכהנה אמירות שביססו את הדימוי שהם לכאורה לשון מאזניים. שנית, מפלגת הליכוד פעלה שוב ושוב כדי לרצות את החרדים מתוך הערכה שהחרדים באמת עלולים להעניק את הרוב למרכז־שמאל. מהלכים אלה בלטו לעומת ההתייחסות המנוגדת למפלגות הציונות הדתית לגווניהן, שנחשבו כמונחות בכיס של גוש הימין ולא יכולות לאיים באובדן השלטון. שלישית, החרדים נהגו להצטרף לכל ממשלה, לא רק לממשלת ימין, והשותפות שלהם בממשלות שמאל יצרה את הרושם המוטעה שהם לשון מאזניים.

אולם העובדות לאורך כל השנים מבהירות חד־משמעית נקודה חשובה מעל ומעבר לקולות ולדימויים: בכל פעם שהיה ניתן להקים ממשלת ימין עם החרדים, זו הממשלה שהוקמה. מעולם לא קרה - אפילו לא פעם אחת - שבלעדיהם לא היה רוב, והם החליטו להעניק את הרוב לשמאל ולא לימין. אמנם הם הצטרפו לממשלות שמאל, אבל הם תמיד עשו זאת רק לאחר שהשמאל השיג בלעדיהם את הרוב או לפחות גוש חוסם. לא החרדים הם שיצרו את הרוב או את הגוש החוסם הזה.

פעם אחת בהיסטוריה, בתרגיל המסריח של 1990, זה היה ממש קרוב, ודווקא הדוגמה הזאת מבהירה עד כמה הם לא באמת לשון מאזניים. באותו תרגיל לפני 36 שנים ממשלת שמיר אכן נפלה בהצבעת אי־אמון. שמעון פרס כבר היה בדרכו לבית הנשיא במחשבה שהחרדים מעניקים לו את הרוב המיוחל. הסוף ידוע: המהלך לא צלח, המנדט חזר אל יצחק שמיר, ושוב הוקמה ממשלת ימין עם החרדים. בכל שאר המהלכים לאורך השנים החרדים הצטרפו להקמת ממשלת ימין בכל פעם שהיה ניתן להקים אותה, או הצטרפו לקואליציות שמאל שכבר היה להן רוב או גוש חוסם בלעדיהם.

היסטוריה, כאמור, עלולה גם להטעות, שהרי תמיד יכול להגיע השינוי ההיסטורי, והחרדים הם שיעניקו לשמאל את הרוב להשגת השלטון לראשונה בהיסטוריה. לכל מי שבונה על זה, כדאי לזכור כמה דברים מהמציאות העכשווית.

האוכלוסייה החרדית היא הימנית ביותר בישראל על פי כל המחקרים שנעשו לאורך השנים, בוודאי יותר מהמסורתיים ואפילו יותר מהדתיים הלאומיים שביניהם יש מיעוט המגדיר את עצמו כמרכז. מנהיגות שתכריע על שינוי היסטורי והענקת הרוב לשמאל תמצא את עצמה מול ציבור שברובו המכריע הולך אחריה, אבל מתחוללים בקרבו שינויים. אם אפשרי שינוי היסטורי כזה של הענקת הרוב להקמת ממשלת שמאל, מי יודע אם חלק מתגובת השרשרת יהיה שינוי היסטורי נגדי בקרב חלקים בציבור החרדי.

ייתכן שבטווח הקצר מפלגות השמאל ייתנו לחרדים לכל הפחות, ואולי אף יותר, מה שהליכוד היה מוכן ומסוגל לתת. אין לשכוח שהפלת נתניהו מוגדרת על ידי חלקים מאותו שמאל כמטרה עליונה על פני כל מטרה אחרת. אפשר אפילו לדמיין את ההצדקות שיינתנו למחירים הגבוהים לחרדים בשם אותה מטרה. אולם ספק רב אם זה בכלל אפשרי. אם כך יקרה, מפלגות המרכז־שמאל ימצאו עצמן מול המוני תומכים שיבינו כי שיקרו להם במצח נחושה בנושא שהוצג כחשוב וכבוער ביותר של גיוס חרדים, ועל רקע מחסור חמור הולך וגובר בלוחמים.

ממשלת השמאל הקודמת בראשות בנט כבר נבנתה על שקר.

פעם נוספת עלולה להתברר כבלתי אפשרית או כהימור פוליטי מסוכן מדי.