הנזק מניפוץ הפסל של ישו עלול להיות דרמטי

השבוענחשפנו לאירועשניתן לכנות כלא פחות מ"פיגוע הסברתי". כזה שאת נזקיו קשה לתקן גם באלף מילים של דובר צה"ל וצמרת המדינה, מהנשיא דרך ראש הממשלה ועד לשר החוץ.

חייל ישראלי, במעשה של ונדליזם דתי חסר עכבות, ניפץ את פסל נביא הנצרות ישו בכפר דבל שבדרום לבנון. וברור שהוא לא היה לבד, אלא עם חיילים אחרים שאחד מהם צילם והשאר, אני משער, צפו במעשה. לא מדובר רק בניפוץ אבן; מדובר בניפוץ האמונה והכבוד של מיליארדי נוצרים ברחבי העולם, מעשה ששולח גלי הדף דיפלומטיים מסוכנים הרחק מעבר לגבולות לבנון. ומעשה שהביא לכך שכל מנהיגי העולם הנוצרי, כל הארגונים הנוצריים, גינו את המעשה, נוסף על חשיפת המעשה בפני מאות מיליוני בני אדם בעולם, במיוחד הנוצרים שבהם.

קשה להבין מה עובר בראשו של חייל שבוחר לנהוג בצורה מבישה כל כך, איזה "ניצחון" הוא חיפש בין רסיסי הפסל? איזה רווח טקטי הוא דמיין שיפיק? ואיך הדבר קשור בלחימה מול ארגון חיזבאללה בדרום לבנון? התשובה ברורה: אין כאן קשר, בוודאי אין כאן רווח, יש כאן רק נזק הסברתי ואסטרטגי. בעוד משרד החוץ והמערך הדיפלומטי הישראלי עמלים בחיזור אחרי תמיכת הקהילה הבינלאומית והעולם הנוצרי, מגיע מעשה כזה וממוטט את גשרי האמון שנבנו במשך שנים ושבהם הושקעו מיליוני שקלים.

בזירה הבינלאומית, למעשים כאלו יש מחיר נקוב. פגיעה בסמלים דתיים אינה נתפסת כ"מעידה של חייל בודד", אלא כהפרה של החוק הבינלאומי המגן על חופש הדת ועל אתרים קדושים. בעידן של רשתות חברתיות, תמונה אחת שבה הפסל של הדמות הדתית הבכירה ביותר לנצרות סופג מכות פטיש בראשו ומתנפץ לגזרים, הופכת לכלי נשק וממוטטת את כל הנרטיב שמנסה ישראל לבנות לאוקטובר 2023, והיא דווקא מסייעת לבודד את ישראל ואת הישראלים בכל מקום בעולם, כולל במדינות שבהן המנהיגים או הממשלות נחשבים לידידותיים לישראל, וארה"ב היא דוגמה קטנה לכך.

במהלך השנתיים האחרונות ראינו מקרים דומים, כמו קריעת ספר הקוראן באחד המסגדים ברצועת עזה, שהסרטון של החייל שעשה זאת עדיין מככב ברשת. כל אירוע כזה הוא נסיגה לאחור במאמצים לנורמליזציה או בניסיון לבנות בריתות אזוריות. אין צורך להיות נוצרי כדי להזדעזע מהמעשה בכפר דבל; די להיות אדם בעל רגישות תרבותית כדי להבין שקדושת הדת - כל דת - היא מרחב שאסור לחצות בו קווים אדומים. והבעיה שההסברה הישראלי מתמודדת איתה עכשיו היא הדימוי שנוצר, של כוחנות חסרת רסן המקעקעת את הטיעון הישראלי בדבר "הצבא המוסרי בעולם".

נכון, צה"ל והדרג המדיני מיהרו לגנות והבטיחו לשפוט את החייל בחומרה, אך שום הודעה לעיתונות או הצהרה של מנהיג לא תתקן את הנזק התדמיתי בבירות העולם וברשתות החברתיות. כעת, כשצמרת צה"ל מבינה את עומק הכשל, עליה להטמיע רגישות תרבותית כחלק מההכשרה הצבאית, כי בעולם, ובמיוחד במזה"ת, כבוד לדת אינו "בונוס" - הוא כלי דיפלומטי וביטחוני חשוב. ועל בורות משלמים מחיר כבד.