בזמן שיתוף פעולה היסטורי, שבו מדינת ישראל תוקפת ביחד עם ארה"ב את אחת המדינות הדכאניות והאלימות בעולם, מעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקני ממשיך להישחק. לפי נתונים חדשים של מכון Pew, 60% מהאמריקנים רואים את ישראל באור שלילי, עלייה של כמעט 20% ביחס ל-2022.
80% מהדמוקרטים מתחת לגיל 50 העידו שהם מחזיקים בעמדה שלילית כלפי ישראל, בהשוואה ל־56% מהרפובליקנים מתחת לגיל 50. כל זאת, כשה"ניו יורק טיימס" פרסם כתבה שמציגה את ישראל כמדינה שגררה את ארה"ב למלחמה באמצעות תככים.
גם מועמדים מרכזיים לנשיאות שאחרי עידן טראמפ אינם אוהדי ישראל: מג'יי.די ואנס הרפובליקני (הקרוב למחנה America First העוין והאנטישמי), ועד מושל קליפורניה הדמוקרטי גאווין ניוסום (שכינה את ישראל מדינת אפרטהייד, וגם אחרי שהתנצל הזהיר שהיא עלולה להיות כזאת - כתלות באלקטורט).
עקב המגמות האלו, יש שאומרים שפעולותיה הצבאיות של ישראל, ובהן התקיפה באיראן או בלבנון, צריכות להביא בחשבון את התנודות בדעת הקהל האמריקני. כלומר, אם התקיפות יביאו לשנאה, אולי כדאי לא לתקוף בגלל התלות שלנו בארה"ב.
יש בכך חוכמה; אכן, מוטב להתייחס ללחצים הדיפלומטיים והציבוריים. עם זאת, שורש גל האנטישמיות ששוטף את ארה"ב קשור בעיקר למלחמת התרבות ולתהליכים מבניים פנימיים: החברה האמריקנית עוברת תהליכי רדיקליזציה שמעוררים שנאה, קונספירטיביות ואגרסיביות. במקביל, הצעירים האמריקנים נמצאים במצוקה רגשית, זהותית וכלכלית קשה; חלקם שונאים את המערב, חלקם שונאים כל מסגרת.
בעקבות מגמות פנימיות אלו, בשילוב חדירת הפרו־פלסטיניות והאנטישמיות החדשה למוסדות הבינלאומיים ומוסדות הידע והתרבות המרכזיים, מדינת ישראל יחד עם היהודים הופכת למטרה מיידית. עבור השמאל הקיצוני, ישראל והיהודים הם האויב שהורס את העולם, ואילו עבור הימין הקיצוני, היהודים וישראל הם האויב שהורס את החברה.
לכן, לצד היערכות מחדש לקראת מלחמת התעמולה והתרבות הגדולה בהיסטוריה היהודית, יש להיערך לאפשרות שטראמפ יהיה הנשיא הפרו־ישראלי האחרון בדור הקרוב. עלינו להתנתק ככל האפשר מהתלות הצבאית בארה"ב ולהעמיק את הערך הטכנולוגי, הצבאי והרוחני שלנו בעיניה.
במקביל, להרחיב בריתות בינלאומיות נוספות, גם אם מבוזרות ומפוזרות - ולהפסיק להישען על תמיכתה של מעצמה מרכזית, מפני שאין כזאת בנמצא. זה לא אומר שעלינו לוותר על קבוצות ואישים ידידותיים לישראל בתוך ארה"ב, יש רבים כאלה. הם צלע מרכזית בשיקום היחסים ובמאבק במלחמת התרבות.
בטווח הקצר, הכי דחוף לבנות תשתית ביטחונית מספקת באמצעות התמיכה וההגנה שמעניק טראמפ: מיצוי מיטבי של המערכה מול איראן, יצירת אזורי חיץ באזורי סכסוך בלבנון ובסוריה, וביסוס נוכחות צבאית או אזרחית באזורים אסטרטגיים ביו"ש ובעזה. עידן טראמפ יכול להיות ההזדמנות האחרונה של ישראל בדור הקרוב להעמיד עובדות בשטח.
זו המשימה הדחופה ביותר של מדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו