בלילה שבו רעדו השמיים מעל טהרן במבצע שאגת הארי ישראל שלחה עשרות מטוסי קרב למרחק עצום; היא שלחה שני נרטיבים הפוכים בתכלית אל הסלון הביתי של כל אזרח. בעוד הטילים של חיל האוויר הישראלי והאמריקני פגעו במערכי ההגנה האווירית האיראנית, התחוללה בתוך הבית מלחמה פסיכולוגית קריטית ומרה על התודעה הלאומית. האזרח הישראלי הממוצע שמוצא עצמו נודד בין אולפן ערוץ 14 לבין אולפני ערוצי המיינסטרים (11, 12 ו־13) לא רק קיבל פרשנות שונה – הוא פשוט צפה בשני אירועים היסטוריים שונים המייצגים תפיסות עולם קוטביות.
ביקום המקביל של ערוץ 14, המבצע מוסגר כרגע מכונן בתולדות הציונות, והשם שנבחר למבצע הוא לב הסיפור כולו: האריה היהודי הגאה התעורר והיכה בעוצמה בראש הנחש האיראני. המסך נצבע כולו בצבעים בוהקים של ניצחון מוחץ וגאווה לאומית מתפרצת. הדיווחים המהדהדים בערוץ התמקדו בעיקר בדימויי הכוח – המטוסים הממריאים והפיצוצים במתקני ייצור הטילים. עבור צופי הערוץ, המלחמה באיראן היא מאבק דתי בין בני אור לבני חושך, שבו ישראל מובילה בבטחה לקראת הכרעה מוחלטת של המטרה. בתוך המסגור הזה, כל תהייה מהותית או ביקורת עניינית על היקף התקיפה נדחקה לשוליים או הוצגה כניסיון זדוני של גורמים תבוסתניים להחליש את רוח העם. התקשורת כאן משמשת כמעודדת לאומית המבליטה שינוי משוואה היסטורי.
בעוד בערוץ 14 חגגו את השאגה, במיינסטרים עסקו בנזק לחברה ובמלחמת ההתשה האיראנית הבאה, ובשאלה האם התקיפה באמת הסירה את האיום הקיומי.
לעומת זאת, באולפני ערוצי המיינסטרים (12 ו־13), המבצע קיבל מסגור שקול, זהיר וסקפטי. השאלה המרכזית שם לא היתה "כמה חזק היכינו", אלא "מה לא עשינו" ומהי אסטרטגיית היציאה הנדרשת מהבוץ האיראני. המבצע הוצג כמהלך שהתחיל טוב אך התברר כלא מתוכנן או מזיק עם פוטנציאל להצית מלחמה אזורית כוללת ומדממת.
הפרשנים באולפני הטלוויזיה המרכזיים עסקו בהרחבה בקו האדום הברור והנוקשה שנמתח בבית הלבן, ובכך שישראל נמנעה מתקיפת נכסים אסטרטגיים חיוניים כמו שדות נפט. בעוד בערוץ 14 חגגו את השאגה, במיינסטרים עסקו בנזק לחברה ובמלחמת ההתשה האיראנית הבאה, ובשאלה האם התקיפה באמת הסירה את האיום הקיומי. המציאות שם היתה רוויה במורכבות אסטרטגית רב־שכבתית ובחשש עמוק מהיום שאחרי.
הפיצול חושף תופעה רחבה של "כלכלת תשומת לב" פוליטית הרסנית רבת השפעה. ערוץ 14 מוכר לצופיו "תודעת ניצחון" מוחלטת ובלתי מתפשרת, בעוד האחרים רואים בביקורת ובניתוח המחדלים את חובתם המקצועית. התוצאה ההרסנית היא אובדן מוחלט ומסוכן של בסיס עובדתי מוצק ומשותף. כאשר חלק אחד של הציבור הישראלי בטוח שאיראן הוכרעה והשני משוכנע שמדובר במלחמת סרק חסרת תוחלת, הבסיס לדיון ציבורי בריא פשוט מתפוגג.
התקשורת מפקירה את תפקידה כמשקפת מציאות. ישראל זקוקה כיום, אולי יותר מתמיד, לתקשורת אמיצה שתדע לשאוג גבורה אך גם ללחוש אמיתות מורכבות. בלי התמונה המלאה נישאר כלואים באשליה בעוד המציאות ממשיכה להשתנות מעבר לאופק.
ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ופוליטיקה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו