הרמזור של טראמפ כבר מהבהב. נותר רק להמתין ולראות אם יופיע האור הירוק ובעקבותיו תעלה ארה"ב הילוך במלחמתה באיראן, תפתח בכוח את מצר הורמוז לשיט ותכבוש את האי חארג, שדרכו מייצאת איראן את הנפט שלה; או אולי יופיע האור האדום שיביא לסיום המלחמה בהסכם שיבטיח את המשך שלטון משטר האייתוללות בטהרן.
מה שברור הוא שעם סיום המלחמה ימהרו הן טראמפ והן האיראנים להכריז על ניצחון. המשטר בטהרן יתגאה בכך ששרד ניסיון של ארה"ב ושל ישראל להפילו ויבטיח להמשיך בדרך למימוש מטרותיו, ובראשן השמדת ישראל; ואילו הנשיא טראמפ יבליט את ההישגים הצבאיים, ובראשם הפגיעה הקשה ביכולותיה הצבאיות של איראן וחיזוק מעמדו שלו כמנהיג מוביל בעולם שאיש אינו רוצה להסתבך איתו. כל שייוותר לנו הוא לוודא שהסכם עם איראן, אם יושג, יבטיח גם את האינטרסים הישראליים שלשמם יצאנו למלחמה.
אבל למי ששכח, ישראל נתונה במלחמה גם בגבול הצפון, מול חיזבאללה. מלחמה זו, גם אם היתה צפויה, החלה עם פתיחת המערכה באיראן וקשורה אליה בקשר הדוק. לא במפתיע כללה איראן בין הדרישות שהגישה לטראמפ לסיום הלחימה, גם דרישה להפסקת הלחימה בלבנון, ואין להוציא מכלל אפשרות שטראמפ ייענה לדרישה זו.
ספק אם מישהו אצלנו נתן את דעתו לאפשרות כזו, העלולה להעניק לחיזבאללה הישג דרמטי שאותו ימהר לנצל כדי לחזק את מעמדו בלבנון ולשקם את יכולותיו מולנו.
המלחמה בלבנון נמשכת כבר שלושה שבועות, ולתושבי הצפון אין יום ואין לילה. חייהם בצל אזעקות בלתי פוסקות ומטחי טילים וכטב"מים הפכו בלתי נסבלים. הממשלה החליטה שלא לפנותם מבתיהם, אבל גם לא טרחה לספק להם אמצעי מיגון, וחמור יותר - היא אינה פועלת בנחישות כדי להסיר מעליהם את איום חיזבאללה.
המערכה המתנהלת כיום בצפון היא הוכחה לטעות האסטרטגית שלנו כשהסכמנו להפסיק את האש בנובמבר 2024, ובכך הענקנו לחיזבאללה חבל הצלה שאותו השכיל הארגון לנצל מאז. היא גם הוכחה לכישלון פעילותו המהוססת והמוגבלת של צה"ל נגד הארגון במהלך 15 החודשים האחרונים שכנראה "לא שרטה את הקצה" של חיזבאללה, המוסיף לשגר עשרות טילים לעבר יישובי הצפון בואכה חיפה והקריות.
מה שחשוב הוא לא טעויות העבר, אלא ההחלטות והמעשים שלנו כיום. אבל האופן שבו מנהלת ישראל את המערכה בלבנון מתמיה ומדאיג, כאילו לא הופקו לקחים מסבבי עימות קודמים וכאילו לא נערכנו מבעוד מועד לסבב העימות הנוכחי. צה"ל עדיין לא העביר הילוך במלחמה נגד חיזבאללה, ועודנו מתנהל בהיסוס ומשרך דרכו באיטיות לליטאני. כאילו לא החלטנו עדיין לאן מועדות פנינו, וכאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם בטרם יורה לנו טראמפ לעצור.
ישראל חייבת להעלות הילוך במאבקה בחיזבאללה. עלינו לנטוש את האשליה שהפכה לקונספציה ולפיה ממשלת לבנון וצבאה הם שיעשו עבורנו את העבודה ויפרקו את חיזבאללה מנשקו (בזמנו גם האמנו שהרש"פ תפעל נגד חמאס ותפרקו מנשקו).
תחת זאת עלינו להכות בעוצמה בארגון ובמעטפת הפוליטית והכלכלית שלו, דבר שאיננו עושים עדיין, כמו גם להכות במעטפת הלבנונית העוטפת את הארגון ומאפשרת לו לפעול נגדנו בלא הפרעה.
מדוע היה צריך להמתין שלושה שבועות עד שפגענו (באופן מינורי) בחלק מהגשרים שדרכם מעביר חיזבאללה אספקה לאנשיו בדרום לבנון? מדוע נדרשו שלושה שבועות לגלות שלחיזבאללה גוף האחראי על הספקת דלק לאנשיו, ולהתחיל לתקוף את מתקניו? וכמו ארגון זה יש לחיזבאללה עוד עשרות גופים שכאלו שבהם עוד לא פגענו. ורשימת התהיות ארוכה.
כדאי שנתעורר בטרם יסתיים גם סבב עימות זה כקודמיו בלא שיובטחו השקט והביטחון שתושבי הצפון ראויים להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו