"אזורים צהובים" כשמש שקרנית: התוכנית של קיש לא מתכתבת עם המציאות

"וּבְמָּקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ", כך נכתב במסכת אבות פרק ב'.

נזכרתי בפסוק זה בעקבות הנעשה במערכת החינוך, שמושבתת מאז תחילת מלחמת איראן ב'. 18 ימים ילדי ישראל מושבתים מלימודים בגלל סכנת הטילים. חלקם לומדים בזום והאחרים בוהים בטלוויזיה או במשחקי מחשב. ילדי הגן מושבתים גם הם ומשביתים את ההורים, שלמרות ההחלטה להחזיר את המשק לעבודה, לא ממש יכולים לעשות זאת. לשאלה מה יעשו עם התינוקות והקטנטנים ומי ישמור עליהם, התשובה היתה, פחות או יותר, "תסתדרו".

לאחר התייעצות עם פיקוד העורף הודיע שר החינוך יואב קיש שביישובים שמוגדרים צהובים, ושבהם כמעט שלא נשמעו אזעקות, ו"שהתלמידים יכולים להגיע לבתי הספר באופן מאובטח כשיש התרעות ואזעקות", יתקיימו לימודים. המדובר בעמק בית שאן, הבקעה, שומרון, יהודה, ים המלח, מערב לכיש, עוטף עזה, מערב הנגב, דרום הנגב והערבה. החלטה מבורכת, אך לא אפויה עד הסוף.

היא בעיקר לא התכתבה עם המציאות. כי בחלק מאותם אזורים צהובים נשמעו התרעות והיו אזעקות כמו בעמק בית שאן, בעוטף עזה, בבקעה, בערבה, בשומרון, ועוד. כלומר, כמעט בכל המקומות שהוגדרו כצהובים. אז נכון שלמדינה יש זכות לערוך ניהול סיכונים, זה תפקידה. אבל גם כדאי שיקשיבו למה שהשמיעו ראשי הערים והמועצות המקומיות באותם אזורים שבהם הותרה למידה פרונטלית. נדגיש שבסופו של דבר ולמרות החלטת פיקוד העורף ומשרד החינוך, ההחלטה אם לקיים לימודים או לא נתונה אך ורק בידי הרשות המקומית. גם להורים שמורה הזכות לא לשלוח את ילדיהם, גם אם אפשר. ההורים חוששים מהדרך לבית הספר וממצב, לדוגמה, שבו תהיה התרעה ומאות או אפילו רק עשרות ישעטו למרחבים המוגנים.

ואותם ראשי רשויות התייצבו לצד ההורים והתלמידים, וחלקם הגדול הודיע כי אף שנבחר להן צבע צהוב של שמש, השמיים עדיין קודרים והם אינם מוכנים לפתוח את מוסדות החינוך. הם לקחו על עצמם את האחריות והיו לאנשים במקום שבו אחרים לא היו.

טוב תעשה מדינת ישראל, שכנראה הסבב הנוכחי בה לא יהיה האחרון, אם תמהר לגבש תוכנית ארצית שתמגן את כל מוסדות החינוך ותפעל לכתיבת הנחיות מדויקות שיעמדו לדורות. כי הילדים שלנו הם המשאב הכי חשוב. עלינו להגן עליהם בכל דרך.

לצד זאת, המדינה חייבת להתייצב לצד הזוגות הצעירים. אותם זוגות שיש להם ילד או שניים בגיל הרך, שנמצאים בגנים פרטיים. המדינה אמנם הבטיחה, אבל אין מוסדות מוסדרים מטעם המדינה לגילים 3-0. ההורים נאלצים לשלם סכומים מטורפים, שנעים בין 4,500 ל־5,500 שקל לחודש לגן פרטי. זה יותר משבועיים הוראת הקבע בבנק נפרעת, בעוד הילדים בבית וההורים נאלצים לשלם גם לשמרטפים. הגנים, בצדק מסוים, אומרים שהם עדיין משלמים שכירויות, ארנונה וכו'. אבל את שכר העובדים על המדינה לשלם ולהקטין את התשלומים שההורים משלמים. או לחלופין - לכל משפחה שתציג את התשלום לגן פרטי, יועבר מענק ישירות לחשבון הבנק.

כך יאה. כך יוצרים אמון.