שאגת הארי: איך נדע שהמלחמה נגמרה?

לאור ההישגים הצבאיים והעליונות האווירית של חילות האוויר האמריקני והישראלי, נשמעת השאלה: מתי המלחמה תסתיים? אולי זו אינה השאלה החשובה באמת. במקום לעסוק בסוגיה הצבאית־אסטרטגית עצמה, ראוי לשאול שאלה עמוקה יותר: כיצד נדע שהמלחמה אכן הסתיימה? מאז ימי קדם התנהלו מלחמות באופן מסודר יחסית, ולשני הצדדים הלוחמים היה ברור מי ניצח. המלחמות הוכרעו באמצעות פלישה קרקעית, והניצחון היה של הצד שהצליח לכבוש שטחים ולהניף את דגלו בלב עיר הבירה של היריב. במשך מאות שנים התקבעה התפיסה הפשוטה שלפיה המנצח הוא הצד שמניף את הדגל. 

בעשורים האחרונים השתנה אופי המלחמות. כיום הן מתנהלות באמצעות מטוסי קרב, מערכות טכנולוגיות מתקדמות, אמצעים אלקטרוניים ואף מתקפות סייבר. שדה הקרב משתנה לנגד עינינו. עדיין לא הוכח שניתן לנצח במלחמה ללא פלישה קרקעית וכיבוש פיזי של שטח, אך אנו נמצאים בעיצומו של תהליך היסטורי שעדיין מוקדם להסיק לגביו מסקנות.

במלחמה הנוכחית הודיעו הן ישראל והן ארה"ב כי לא תהיה פלישה קרקעית, והמערכה מתנהלת בעיקר מן האוויר. כבר בימים הראשונים נרשמו הצלחות משמעותיות: פגיעה בצמרת ההנהגה, במבני שלטון ובבסיסים צבאיים, והשגת עליונות אווירית. אולם למרות הישגים אלו, ישראל ממשיכה להתמודד מדי יום עם מתקפות טילים. גם במלחמה שאינה כוללת כיבוש קרקעי, מגיע רגע שבו אחד הצדדים צריך להודיע על כניעה או על רצון להגיע להסדר. אך כאן נכנס למערכת השיקולים גורם מורכב ולעיתים חמקמק: "ממלאי הפקודות" - אותה שרשרת פיקוד רחבה של אלפי קצינים וחיילים הפועלים בשטח. ההיסטוריה מלמדת כי לא פעם הם ממשיכים לפעול גם כאשר הדרג המדיני כבר קיבל החלטה אחרת.

כך, למשל, בשנת 1944 המשיך אדולף אייכמן להאיץ את השמדת יהדות הונגריה גם כאשר גרמניה הנאצית עמדה בפני תבוסה ברורה. מבחינתו, כראש מנגנון הביצוע, עצירת ההשמדה לא היתה אפשרות, גם כאשר המציאות הצבאית כבר הכריעה את המלחמה. כאשר בוחנים את איראן דרך עדשה זו, מתחדדת הבעיה. שטחה של איראן גדול פי עשרות משטחה של ישראל. עשרות שנים מנהל המשטר האיראני תעמולה אינטנסיבית נגד ישראל ומטפח אידיאולוגיה של השמדתה. במציאות כזו, גם אם הנהגת איראן תגיע למסקנה שסיכוייה לנצח קלושים ותחתור להסכם עם ארה"ב, אין ודאות שכוחות הצבא בשטח יפסיקו מייד לפעול. במצב של פגיעה בתקשורת, באינטרנט או בשרשרת הפיקוד, קצינים מקומיים עלולים להמשיך לשגר טילים.

זהו תרחיש שאינו דמיוני, אלא אפשרות ממשית שיש להביא בחשבון. לכן השאלה האמיתית אינה רק מתי המלחמה תסתיים, אלא כיצד ייראה הרגע שבו נדע שהמלחמה באמת הסתיימה. בעידן של מלחמות טכנולוגיות, ההכרזה המדינית על סיום הלחימה אינה בהכרח סוף הסיפור. במלחמות של המאה ה־21 הסוף אינו נקבע רק בהחלטות מנהיגים, אלא ברגע שבו החייל האחרון מפסיק ללחוץ על ההדק.

פרופ' אריאל פלדשטיין הוא היסטוריון בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל