בֵּין הַתְרָאה לְהַתְרָעָה: אופטימיות בלב האזעקות

בַּזְּמַן הַזֶּה עוֹלָה הַתְּהִיָּה כַּמָּה עָבַרְנוּ

כָּאן בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת מֵאָז הַמַּגֵּפָה.

הַאִם נֶחְלַשְׁנוּ, הִשְׁתַּנֵּינוּ, אוֹ שֶׁהִתְחַשַּׁלְנוּ

לְנֹכַח הַשִּׁגְרָה שֶׁהִתְרַסְּקָה בְּכָל סוּפָה.

דּוֹמֶה שֶׁשֵּׁשׁ שָׁנִים אֲנַחְנוּ זִ'יטוֹנֵי רוֹלֶטָה

הַמֻּנָּחִים עַל מִסְפָּרִים, דְּרוּכִים לְהַפְתָּעוֹת

כְּשֶׁכָּמַהּ עִדָּנִים חוֹלְפִים בְּיוֹם עַל הַפְּלָנֶטָה

מַנְגְּנוֹנֵי רֶפְלֶקְס רַק שׁוּב תְּמֵהִים עַל הַבָּאוֹת.

כֵּן, אֵין סָפֵק שֶׁאָנוּ בִּזְמַנִּים מַמָּשׁ הִיסְטוֹרִיִּים

דִּבְרֵי יָמִים פֹּה נִכְתָּבִים מוּלֵנוּ בְּלִי שַׁלְוָה

וְשִׁנּוּיִים טֶקְטוֹנִיִּים שֶׁל לוּחוֹת לֹא מֶטָפוֹרִיִּים

שׁוֹבְרִים אֶת הַכְּלָלִים שֶׁכֹּה שִׁנַּנּוּ בֶּעָבָר.

אֲבָל לַמְרוֹת הַכֹּל עָמֹק בִּפְנִים לֹא הִשְׁתַּנֵּינוּ

(כְּלוֹמַר, רַק אֵלּוּ שֶׁמּוּסָר וְצֶדֶק הֵם לַחְמָם)

כָּאן יוֹם לְיוֹם אָמְנָם מַבִּיעַ אֹמֶר, אַךְ בֵּינֵינוּ

צָרִיךְ לִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר עַל צֶלֶם הָאָדָם.

בָּעֵת הַזּוֹ עוֹלוֹת הָאַזְעָקוֹת שֶׁבְּנַפְשֵׁנוּ

וּמַלְחִינוֹת קִינוֹת בֵּין הַתְרָאָה לְהַתְרָעָה

וְגַם עַכְשָׁו עוֹד לֹא אָבְדָה לְרֶגַע תִּקְוָתֵנוּ

זוֹ שֶׁבּוֹעֶרֶת לָהּ בְּתֵל אָבִיב וּבְטֶהֶרָן.