אז מיהו ציוני בעיניך? תלוי איך מסתכלים על זה

את הקמפיין של השמאל הקיצוני בשאלה "מיהו ציוני?" החל יאיר גולן, והשבוע הצטרף אליו גם נחום ברנע, מי שבמשך שנים נחשב בכיר עיתונאי ישראל. את המהלך יש לראות כניסיון לבסס בהדרגה את הלבנתו של מנסור עבאס כשותף פוליטי, ובכך לאפשר את הקמת הממשלה המדומיינת הבאה על ידי האופוזיציה, שללא רע"מ היא חסרת כל סיכוי להגיע לרוב.

בתהליך הכביסה הלא נקייה הזאת לא מסתפקים בהלבנתו הפוליטית של עבאס, אלא גם פוסלים קבוצות אחרות כלא ציוניות. בקיץ 2025 הצהיר יאיר גולן כי "סמוטריץ' ובן גביר לא ציונים וגם לא יהודים" ("מעריב" אונליין, 08.07.25). בינואר השנה, בכנס יום הדמוקרטיה, המשיך גולן את הקו בקביעה כי "מנסור עבאס יותר ציוני מסמוטריץ', יותר ציוני מבן גביר". עתה, עם הצטרפותו של נחום ברנע לקו הזה - כבר מדובר בקמפיין.

זו לא דה־לגיטימציה לסמוטריץ' בלבד. ברנע מסביר: "מי שמבקש להמיט על המדינה אסון מדיני ודמוגרפי שייך לשולי השוליים של ההיסטוריה הציונית, ולא לזרם המרכזי שלה". אם כן, מתברר שזה לא רק סמוטריץ' - אלא כל היהודים המחזיקים בעמדה שיש להמשיך את הקו הניצי ביהודה ושומרון בכל הנוגע להתיישבות יהודית ולריבונות. גם גולן לא מתמקד רק בסמוטריץ'. בחינה של מקבץ אמירותיו על הדתיים הלאומיים מבהירה היטב שהוא מדבר גם עליהם, שהרי מבחינתו חלקם "תתי־אדם", ובכלל הם צריכים לעבור תיקון וחינוך מחדש לאזרחות ולדמוקרטיה.

במקביל להוצאת קבוצות חברתיות שלמות מחוץ לגבולות הציונות, מצורף לציונות לא פחות ולא יותר מאשר נציגה הפוליטי של תנועת האחים המוסלמים - מנהיג רע"מ. מתברר, אם כן, שמספיקים כמה אמירות מתונות, כמה ביקורים אצל יהודים, הצטרפות לתמיכה בממשלה הנכונה של הצד הנכון - והופ! הפכת לציוני, או לכל הפחות ליותר ציוני מקבוצה שבניה שילמו את המחיר הכבד במלחמה ושמובילים את ההתמדה בשירות המילואים.

במהלך ההיסטוריה של הציונות התנהלו בקרבה מאבקים ועימותים אידיאולוגיים נוקבים וקשים, שלא פעם אף הידרדרו לאלימות. הבורגנים מהציונים הכלליים התנגדו בגישתם לציפור נפשן הסוציאליסטית, שלא לומר הקומוניסטית, של תנועות הפועלים לגווניהן. על מאבקי תנועות הפועלים נגד הרוויזיוניסטים כבר נאמר הכל, כולל גלי האלימות החוזרים ונשנים. וכך גם המאבקים של ימינו בין שמאל לימין בכל הנוגע ליהודה ושומרון והפתרון המדיני הרצוי.

לאורך כמה דורות, שמאל וימין האשימו זה את זה בפגיעה בציונות בגלל מדיניות כזו או אחרת. שני הצדדים הטיחו זה בזה ביקורת קשה על מדיניותם המוטעית, שעלולה לפגוע במטרה המשותפת של הקמת מדינה יהודית עצמאית, ולאחר מכן בהישרדותה ובשגשוגה. אבל לא זכורה הכרזה כזאת שהיריב אינו ציוני, דהיינו יצא מחוץ לגבולות המרחב הציוני הרחב, שמאז ומתמיד היה מגוון מאוד. וודאי שערבי מתנועת האחים המוסלמים לא הוצג כדוגמה לדמות ציונית יותר.

בשמאל הקיצוני יש ניסיון מובהק להזיז את חלון הציונות במה שמוכר כ"חלון אוברטון". מדובר בחלון שבמסגרתו ניתן למצוא את טווח העמדות והדעות המקובלות והלגיטימיות במשחק הפוליטי. השמאל הקיצוני מנסה כעת להזיז את כל החלון, כך שעמדות ודעות מסוימות יוצאו לכאורה מחוץ למסגרת וייחשבו בלתי לגיטימיות. תוך כדי הזזת החלון הרחק שמאלה, מצביעי בן גביר וסמוטריץ' יוצאים כביכול החוצה בהבל פיהם של נציגי השמאל הקיצוני, ובמקומם נכנסים "הציונים" החדשים - מנסור עבאס, רע"מ ומצביעיה.

הרי הם יכלו להסתפק בהצדקת השותפות עם עבאס מנקודת מבטם. אבל זה לא מספיק להם. אנשי החרמות והנידויים, אלה שכל הווייתם והמכנה המשותף היחיד שלהם הוא "רק לא ביבי", כבר לא יכולים בלי ללכת עד קצה הדה־לגיטימציה. נתראה בקלפי.