הסתדרות המורים: הבחירות הן הצגה

מחר (שלישי) יתקיימו הבחירות להסתדרות המורים, אירוע בעל השפעה על הציבור הישראלי. אל תישארו במתח, התוצאות ידועות מראש. המזכ"לית המכהנת, יפה בן דויד, תמשיך ותנצח: אין מולה מתמודדים אחרים. מדובר במבנה ארגוני שמעניק יתרון עצום ליושב הראש המכהן והופך את החלפתו לכמעט בלתי אפשרית.

תופעת הבחירות שתוצאותיהן ידועות מראש אינה מוגבלת רק להסתדרות המורים; היא מאפיינת גם את ארגון המורים, שבו רן ארז מכהן כבר 29 שנים ברצף. בן דויד שואבת את כוחה מהעובדה שהסתדרות המורים היא אגודה עות'מאנית, גוף הפטור מחובת השקיפות ומנהל תקציב ענק ללא בקרה חיצונית על הוצאותיו, גוף שמבטיח את ניצחון המזכ"לית המכהנת כמעט ללא עוררין בזכות משאבי העתק של ההסתדרות.

כוחה הכלכלי של ההסתדרות עצום: המדינה מעבירה כ־150 מיליון שקלים בשנה לפעילויות רווחה ותרבות למורים, ונוסף על כך, על פי חוק נגבים מכל מורה דמי חבר - בסך כולל של כ־90 מיליון שקלים נוספים בשנה.

כמו כן, ההסתדרות מחזיקה בנתח משמעותי מבנק מסד ומנהלת דרך קרנות ההשתלמות למורים מיליארדי שקלים של חסכונות המורים, ועוד לא דיברנו על הנדל"ן המניב של ההסתדרות - כספים המנותבים למערך פרסום ותקשורת של המזכ"לית המכהנת מול הבוחרים, הכולל מסרונים ומגזינים שמגיעים למורה ישירות, בעוד למתמודד חיצוני אין כל גישה למסדי הנתונים הללו.

גם השליטה במנגנון התרבות ובהטבות מועדון "אשמורת" יוצרת זהות בין ההנהגה לבין הצ'ופרים שהמורה מקבל. רק בימים האחרונים ניצלה המזכ"לית מופע למורים כדי לשבח בפניהם את המועמדים שלה לבחירות. איזה חלק מסכומי העתק מנותב לרווחת המורה, ואיזה חלק מושקע בשכר בכירים בהסתדרות ובקמפיינים תקשורתיים? אין לדעת. הנתונים חסויים.

המחיר האמיתי של שלטון היחיד הזה נפרע מכולנו במערכת החינוך עצמה.

הסתדרות המורים בוחרת בשימור כוחה על פני טובת המערכת, בעודה מסכלת יוזמות כמו תגמול מורים מצטיינים או העסקת מורים מוכשרים בחוזים אישיים. במקום לקדם מצוינות, בן דויד מתעקשת על מערכת שכר מבוססת ותק, ודורשת חסינות למורים מפני פיטורים, מה שכובל את ידי המנהלים ופוגע באיכות ההוראה.

החלטות אלה הופכות את חינוך ילדינו למשני ואת העוצמה הכלכלית של הארגון לטרגדיה עבור התלמידים והמורים כאחד. ועדת החינוך בכנסת ניסתה, בתמיכת חברי כנסת מימין ומשמאל, לערער את מעמד הסתדרות המורים בדרישה לדעת מה עושה ההסתדרות במיליוני השקלים המוזרמים אליה מכספי הציבור.

ארגוני עובדים עשויים להיות דבר מבורך, אבל ארגונים גם עלולים להפוך לטרגדיה כשהם צוברים עוצמה כלכלית ומאיימים בשביתות, אף שאינם באמת משרתים את המורים וודאי שלא את התלמידים.

בסופו של דבר, נראה שחינוך הילדים שלנו נדחק למושב האחורי, בזמן שהמנגנון הפקידותי משמן את הגלגלים כדי לנצח בבחירות גם הפעם.

ד"ר נעמה אבידן היא חוקרת מדיניות חינוך בפורום קהלת ועמיתת מחקר במכון ארגמן