ב־14 ביולי 1789, יום ההסתערות על הבסטיליה שסימל את ראשיתה של המהפכה הצרפתית, המלך לואי ה־16 סיכם ביומנו את אירועי אותו היום במילים: "לא כלום". הוא התכוון לכך שמסע הציד שאליו יצא לא עלה יפה. הוא לא ידע כי בתוך שנים בודדות הוא עתיד לאבד את כיסאו, וגם את ראשו.
גם ראשיתה של המהפכה הסורית במארס 2011 היתה בתקריות מקומיות ומוגבלות בערי השדה במדינה, ובשבועות ואף בחודשים הראשונים נראה היה שמה שהיה הוא שיהיה, ושהמפגינים לא יצליחו להפיל את משטרו של בשאר אל־אסד.
זוהי דרכן של מחאות ומהפכות, וגם של מלחמות גדולות. הן לא נמדדות בשעות או בימים, ולעיתים אף לא בחודשים, ומי שעומד עם הסטופר ביד - דינו להתאכזב.
זוהי גם דרכה של המהפכה באיראן, העושה כעת את צעדיה הראשונים בלא שהעם האיראני, ואף המשטר השולט בו, יודעים זאת. רכבת השינוי עזבה את התחנה בטהרן, הגם שעימה עזבה את התחנה זה מכבר גם רכבת הגרעין והטילים, ויש לקוות שרכבת השינוי תגיע ראשונה ליעדה.
אבל לפי המשטר עצמו, המחאות שלהן היתה איראן עדה לפני שבועיים היו החריפות ביותר שידעה המדינה מאז עלה בה משטר האייתוללות לשלטון. לכאורה עלה בידו לכבות את האש, אבל בכל מקום באיראן הגחלים לוחשות.
הכעס על המשטר ותחושת התיעוב כלפיו, וגם המצוקה הכלכלית הדוחפת אנשים לרחובות, כל אלו רק הולכים וגוברים, ובסופו של דבר ישובו ויתפרצו כמו הר געש. וכל גל מחאה מחליש את המשטר, עד שלבסוף - וקשה לדעת מתי בדיוק - אחד הגלים הבאים ימוטט אותו.
כנראה טראמפ החליט ברגע האחרון שהכוכבים עדיין לא הסתדרו לקראת המכה המכריעה באיראן. אחרי הכל, הוא לא מעוניין לחזור על הטעות של ג'ורג' בוש ולשלוח מאות אלפי חיילים אמריקנים לכבוש את איראן, ולשקוע בה בביצה טובענית שתרדוף אותו ואת חייליו, כמו שקרה בעיראק או באפגניסטן.
מה שטראמפ רוצה זה להנחית מכה אפקטיבית וממוקדת, שתזעזע את אושיות המשטר האיראני ותעודד את ההמונים לצאת לרחובות ולהפילו. גם כך מדובר במהלך שעלול להוביל לתגובה נואשת של המשטר האיראני נגד ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ, וגם נגד ישראל, ולכן עדיף ללכת על בטוח ולא להמר ולהסתבך.
ולבד מכך - ארה"ב משולה, כידוע, לנושאת מטוסים גדולה. היא נדרשת לזמן כדי לשנות מסלול ולאסוף כוח לקראת המכה. אבל אין ספק שטראמפ רוצה להכות באיראן, ואם ניתן - גם להיפטר מהמשטר השולט בה.
לא נראה שחירויות אדם או דמוקרטיה עומדות בראש מעייניו. אחרי הכל - כמה מידידיו הטובים, כמו ארדואן ופוטין, הם לא בהכרח שליטים נאורים. אבל טראמפ עושה זאת משום שהוא מאמין שהנחתת מכה על איראן, כמו קודם לכן על ונצואלה ובעתיד גם השתלטות על גרינלנד, היא הדרך הנכונה לחזק את ארה"ב בעולם של ימינו.
חזקה על טראמפ שימצא את התירוץ, גם אם יידרשו כמה שבועות או חודשים, וחזקה גם על המפגינים באיראן, ובעיקר על משטר האייתוללות, שיספקו לו תירוץ כזה. וממילא טראמפ לא מחויב בשום הסבר לא לאו"ם ולא לקהילה הבינלאומית, אלא רק למצביעיו, שרוצים ניצחון ותו לא.
בינתיים, צריך להחזיק אצבעות למפגינים באיראן ולהיערך לקראת הבאות, משום שהסיבוב הבא - אם בין איראן לארה"ב ואם בין איראן לישראל - הוא רק שאלה של זמן.
מרגע שהסתיים מבצע עם כלביא, אפשר שבטרם עת שואף המשטר האיראני לנקום בישראל, והוא גם מבקש לחזור למסלול של ערב 7 באוקטובר, שנועד לקדם את תוכניתו למוטט את ישראל. לכן הסיפור נגד איראן רחוק מסיומו, ואם טראמפ לא יעשה את המלאכה - ישראל תיאלץ לעשות אותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו