כמה שווה הגן? וכמה הילדים?

בטרגדיה קשה בירושלים, שני תינוקות מתו במקום שאמור להיות המוגן ביותר עבורם, גן הילדים. המקום שבו ילדים בגילם מבלים שעות רבות, אם לא את רוב היום, בציפייה לבטיחות, חום והשגחה מקצועית ללא פשרות וללא שיקולי חיסכון כספי.

האירוע הטרגי הזה אמור לפתוח דיון רחב בכל הקשור למצב הגנים - בכנסת, בממשלה ואצל כל מי שיש לו נגיעה לחיי הילדים. לא רק בחברה החרדית, אלא גם בחברה הערבית בישראל, שבה פועלים מאות גני ילדים ופעוטונים, מצפון ועד דרום, מגיל אפס ועד גן חובה. הטרגדיה בירושלים צריכה להיות נקודת מפנה ורגע שבו המדינה מביטה למציאות בעיניים, בוחנת את הפיקוח, את הבעלות ובעיקר את כוח האדם העובד באותם גנים, שבמקרים רבים אינו עונה על המינימום המקצועי הנדרש.

אישית אני מכיר היטב את מה שמתרחש בלא מעט גני ילדים ביישובים הערביים. העסקת כוח האדם שאינו מיומן או חסר הכשרה מספקת אינו עניין יוצא דופן - ממכללות להכשרת גננות וסייעות ללא הפיקוח הנדרש, ועד לרמת הבטיחות הירודה בגנים. אולי הדבר נעשה ללא כוונת זדון, אך תוצאותיו עלולות להיות טרגיות - למשל, בגלל כשלים בתשתיות, בחיבורי חשמל או מים. כמעט בכל אירוע שמתפרסם, התוצאה היא אובדן קשה או סיכון ממשי לילדים, נוסף על כל האירועים ש"נסגרים בשקט" ללא מעורבות רשויות המדינה - משרד החינוך והמשטרה. לכן, חובה לפעול מייד וביד קשה, כדי למנוע את הטרגדיה הבאה.

משרדי החינוך והכלכלה, ולא רק הם, חייבים להיכנס לעובי הקורה בכמה רבדים: בראש ובראשונה, ברמת האיכות והמקצועיות של הצוותים החינוכיים; לאחר מכן, ברמת ההכשרה והמיומנויות של הצוותים העובדים עם התינוקות והילדים. ולא פחות חשוב, הפיקוח הכספי והכלכלי על כל גני הילדים. לא כדי להיכנס לכיסי הבעלים של הגן, אלא כדי להבין מגמות וניסיונות לחסוך על חשבון הילדים.

בשני העשורים האחרונים, הפרטת גני הילדים הפכה לנורמה והשפיעה לרעה על רמת השירותים: כל גן שהופרט ונלקח מרשות ציבורית, בעיקר מהרשויות המקומיות, הפך ליחידה כלכלית שמטרתה לעיתים קרובות חיסכון ורווח. החיסכון הזה בא על חשבון הילדים - התינוקות שצריכים להיות במקום מוגן, בטיחותי ואיכותי, ללא כל שיקולי רווח.

המצב בחברה הערבית מורכב עוד יותר. אנשי עסקים ועמותות מקימים גני ילדים, חלקם ללא כוונת רווח, אך בפועל שיקולי הרווח עדיין נמצאים במרכז, ונלחמים במשרד החינוך וברשויות המקומיות דרך בתי המשפט כאשר הם נתקלים בהתנגדות להענקת היתרי הפעלה. כאן בדיוק נדרש פיקוח מקצועי מחמיר מצד רשויות המדינה - כדי שהמפעיל יבין את גודל האחריות שלו על הילדים. אין שום סיבה שכספים שמיועדים לילדים ילכו לעסקים משפחתיים בסגנון גני ילדים שרק הולכים ומתרבים משנה לשנה.

יש צורך בחשיבה מקצועית ואיכותית: גם אם לא ניתן לבטל רישיונות של מפעילי גנים פרטיים, חובה להדק את הפיקוח, לוודא הכשרה מלאה של הצוותים ולשמור על בטיחות ואיכות חינוכית, למען הילדים - ולא למען רווחים.