כך נרמלנו חטיפת ישראלים

תוכנית טראמפ לסיום המלחמה בעזה מכילה מרכיבים לא מעטים שמהווים הישגים משמעותיים ואף חסרי תקדים לישראל, אולם סוגיה אחת מטרידה במיוחד - נרמול החטיפות של הישראלים - נעדרה לחלוטין מהשיח על הישגי המלחמה וההתעסקות סביב היום שאחרי.

סיכום המלחמה בהיבט הזה אינו משמח. בשורה התחתונה, אין מנוס אלא לקבוע שחטיפת אזרחים ישראלים והחזקתם כבני ערובה בעזה השתלמה מנקודת המבט של האסלאמונאצים העזתים. למעשה, המחבלים הצליחו לעשות בחטופים שימוש משולש.

ראשית, הם ניצלו אותם - ואת בני המשפחות של חלק מהחטופים - כאמצעי לחץ על החברה הישראלית ועל קברניטיה בניסיון להכריח את ישראל לסיים את המלחמה בלי חיסול צבאי מוחלט של חמאס והג'יהאד האסלאמי. הניסיון הזה עבד, לפחות באופן חלקי. חלקים רבים בחברה הישראלית אכן אימצו את המסר החמאסי, שלפיו ישראל נדרשה להיכנע לדרישות האסטרטגיות של המחבלים כדי להחזיר את חטופיה בחיים.

שנית, החטופים שימשו מגינים חיים עבור המחבלים ונכסיהם הצבאיים. גם זה עבד למנוולים, לפחות באופן חלקי. עובדה היא שצה"ל נמנע מלפעול באותם אזורים ברצועה שבהם לפי ההערכות הוחזקו החטופים.  

שלישית, שחרור החטופים בעסקאות השונות הניב למחבלים את מבוקשם. בעסקאות הראשונות, עת הושבו ממרתפי עזה חטופים קטינים, נשים, זקנים ופצועים, חיות האדם קיבלו שלל הישגים - עצירת הלחימה שנוצלה בידיהם להכנות להמשך, אספקה הומניטרית שחיזקה את כוחם, וכמובן שחרור של המחבלים מבתי הסוהר בישראל. בעסקה הנוכחית מדובר מבחינתם בהישג אחד, אבל לא מבוטל: כאלפיים מחבלים, ובהם רוצחים מתועבים מהזן שצריך להישלח לגיהינום, יצאו לחופשי.     

לסיכום, בני הערובה התבררו שוב כנכס הגדול ביותר בידי המחבלים – יותר מהטילים, הרקטות והמנהרות. אפילו לאחר שהבסנו את חמאס ואת שותפיו בשדות הקרב מעל ומתחת לקרקע בעזה נאלצנו לקבל חלק מתנאיו כדי לשחרר את החטופים.

החטופים שימשו מגינים חיים עבור המחבלים ונכסיהם הצבאיים. גם זה עבד למנוולים, לפחות באופן חלקי. עובדה היא שצה"ל נמנע מלפעול באותם אזורים ברצועה שבהם לפי ההערכות הוחזקו החטופים

חמור אף יותר - חטיפת האזרחים הישראלים נורמלה לגמרי בסביבה בינלאומית. למרות שמדובר במעשה פסול מוסרית ומנוגד בתכלית לכל דיני המלחמה, איש בקהילייה הבינלאומית אינו דורש להעניש את החוטפים על הפשע, כפי שאיש לא דרש למנוע מהם ליהנות מפירות המעשה הנורא שביצעו. הצביעות של העולם אינה דבר חדש, אך הפעם היא עלתה על גדותיה.

לזכותה של ההנהגה הישראלית יש לומר שהיא לא התקפלה ולא הסכימה להיכנע לכלל דרישות החוטפים. התביעות הפופוליסטיות לתת לחמאס את כל מה שהוא רוצה ולשחרר את חטופינו "בכל מחיר" נהדפו על ידי ראש הממשלה. ישראל לא חזרה על הטעות הנוראה של עסקת שליט והצליחה לשפר באופן דרמטי את המפתחות של שחרור המחבלים תמורת החטופים. לצד זאת, המלצות ועדת שמגר לטיפול במקרי חטיפה לא יושמו הלכה למעשה, ועל כן לא עלה בידנו להראות לחורשי רעתנו שחטיפה של אזרחים ישראלים אינה משתלמת.