פִּדְיוֹן הַלֵּב

זֶהוּ זְמַן פִּדְיוֹן הַלֵּב

שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ.

אֵשׁ הַתָּמִיד אוֹ צֵל חוֹלֵף

אֵין מִי שֶׁיְּנַבֵּא.

וּפִתְאוֹם שְׁרִיר הַחִיּוּךְ

שׁוּב לְאִטּוֹ מֵנִיעַ

זוּג שְׂפָתִיִּים בְּהִלּוּךְ

אִטִּי, שֶׁמִּתְעַגֵּל.

עָצְמָתָהּ שֶׁל אִמָּהוּת

אָח וְאָחוֹת וְאַבָּא

מִתּוֹךְ סִיּוּט, בְּלִי וַדָּאוּת

בְּכוֹחַ עַל־קוֹלִי.

זוֹהִי עֵת שֶׁל הִוָּלְדוּת

שׁוּב מֵחָדָשׁ, מֵרֶחֶם

שֶׁל הָרֵעוּת שֶׁהִיא עֵדוּת

לְקוֹד יִשְׂרְאֵלִי.

זֶהוּ זְמַן פִּדְיוֹן הַזְּמַן

שֶׁלֹּא הֻשְׁלַם עֲדַיִן

עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ גַּם כָּל אֵלֶּה

שֶׁלִּבָּם נָדַם.