"יש לי דבר אחד לומר - תזכרו את 7 באוקטובר".
את המשפט הזה לא אמרו בצלאל סמוטריץ' או בנימין נתניהו, גם לא אמא או אבא שכולים, אלא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בשיחה השבוע עם עיתונאי ישראלי.
האיש שמרוחק מכאן אלפי קילומטרים, שלא חווה את הטבח על בשרו ובטח לא מכיר מישהו שנפגע בו, הזכיר לנו, הישראלים, מאיפה הכל התחיל. הוא הזכיר לנו את ה"למה" כדי שאולי נגייס שוב את ה"איך" שהיה לנו בתחילת המערכה.
הנשיא טראמפ מסרב לעשות לממשלת ישראל חיים קלים ולהחליט עבורה, וגם הפעם סירב לחוות דעתו על החלטת הקבינט, אבל מרוח דבריו היה ברור שיש גיבוי. טוב שכך, ממשלת ישראל היא זו ששולחת חיילים לקרב ועליה האחריות, לא טוב ולא בריא שמנהיגים של מדינות אחרות יחליטו עבורה.
"הם (חמאס) לא יכולים להישאר שם", הוא אמר בפשטות, וקבע כי "חמאס לא הולכים לשחרר את החטופים במצב הנוכחי. אני חושב שיהיה מאוד קשה להשיג את זה". אמת פשוטה, הבנה של המצב הן בתמונה הגדולה והן בפרטים. מה שכל כך הרבה ישראלים, ובעיקר עיתונאים, גנרלים לשעבר וחברי אופוזיציה בישראל פשוט שכחו. הם עסוקים בקמפיין נוסף מבית "רק לא ביבי", ושכחו שיש שחקן וטו אכזרי וציני במערכה הזו שחייבים להביס אותו: חמאס. ידידי יותם זמרי קורא לזה במילה גאונית אחת: "התקררו".
קחו למשל את האלוף (מיל') ישראל זיו, שביום הטבח קפץ דרומה לתוך האש והציל חיים ממש.
כשניגב את הזיעה עלה לשידור עם דני קושמרו: "מבחינתה של ישראל היא צריכה ללכת על הכל, זה אומר כיבוש עזה. אני לא רואה אופציה אחרת לרסק עד היסוד את החמאס. לא צריך למהר עם זה", הוא הוסיף, "לא צריך מחר בבוקר".
כלומר, גם ישראל זיו של 7 באוקטובר הבין שנכנסים למערכה ארוכה וסבוכה.
וישראל זיו של היום? "צריך להבין, דני - כיבוש הרצועה זה דבר מאוד מורכב ובעייתי, ואפילו אסוני". התקרר.
גם דני קושמרו נשא נאומים לוחמניים אז, באוקטובר 2023. "יש לנו 240 חטופים... וחמאס לא נותן פירוט של השמות שלהם, לא עדכון על המצב שלהם, לא ביקורים של הצלב האדום. עד שאלו לא קורים - שום דבר, כלום, מלחמה כמו מלחמה. אפילו לא חצי כפית מים".
איפה הוא כיום הקושמרו הזועם, זה עם צדקת הדרך? התקרר.
קחו עוד דוגמה. נדב אייל, עיתונאי שעומדות לרשותו במות ישראליות ובינלאומיות. השבוע צצה מחדש התבטאות מדהימה שלו, מנובמבר 2023. "איפה אני טעיתי", הוא פתח בכנות, "טעיתי בכך שסברתי שכניסת פועלים מרצועת עזה והסדרה יכולות לספק שקט... את חמאס צריך לחסל, בכוח. את כולו, עד הבונקר האחרון, בלי הודנה ובלי הפסקת אש; לעיתים צריך לדעת לאטום את אוזניך בפני ביקורת בינלאומית ולעשות את הדבר הנכון (תוך כדי שימור המשפט הבינלאומי, כמובן). את החטופים צריך להחזיר, בכל מחיר. גם מחיר כוחני. כפי שכתבתי פה כמה פעמים: אינני מכיר מדינה בעולם שהיתה מאפשרת כניסת ציוד הומניטרי למדינה עוינת, שחטפה את אזרחיה, ובהם 30 ילדים ותינוקות".
אתם כבר יודעים איך נדב אייל נשמע היום, נכון? כתבתי על זה בעבר, ומספיק להיכנס למאמרים ולמדיה החברתית שלו כדי לראות שהוא לא רק התקרר אלא הפך לקרח בקיץ הלוהט הזה.
אייל וקושמרו הם רק דוגמה לעיתונאי ארצנו ששולטים פה בסדר היום. התקררו לגמרי.
מה נלין על העולם אם אצלנו התקררו? אם לשעברים שלנו משכנעים בקמפיין את קנצלר גרמניה להטיל אמברגו על ישראל? הגיע הזמן לשדר כאן וגם בעולם את סרטון הזוועות המפורסם.
כדי שכולנו נבין את מה שמבין המנהיג בבית הלבן: יש פה שטן מעבר לגדר, וחייבים לחסל אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו