שלום גיא זו־ארץ, מנחה "האח הגדול". לפני כמה ימים כתבת בסטורי על תשעה באב: "האחים שלנו יחזרו כבר הביתה, כי הלב לא יכול להכיל את הכאב שלהם, את הכאב של המשפחות שלהם, את הכאב של העם שלנו". אמירה יפה, מאחדת, שמתווספת לידיעה שאחיינך עילי ברעם ז"ל נרצח בנובה, ובן דודתך רב־סרן יותם פלד ז"ל נפל בקרב בעזה.
לפני כשנה, במהלך השידור החי של תוכנית "האח הגדול", ציינת ש"המלחמה הזו גובה מחיר כבד מכולנו". בשידור חי נתת ביטוי לכאב שלך. כאבו של מי שבכל בוקר מברך ברכת "מתיר אסורים" כשהוא יודע מה עוברים אסורינו בשבי חמאס. מונולוג שבו ניצלת את הבמה המאוד רייטינגית שניתנה לך כדי לחלוק עם הצופים את תחושותיך.
זה בדיוק מה שעשו פעילי ארגון "עומדים ביחד": הם הביאו, לרגע אחד, סנטימנט של כאב וצער עמוק על המשך המלחמה והתוכניות להמשיך אותה עד אינסוף. בין חיוכי פלסטיק ומריבות מטופשות בתוך בית שכולו מוגן מפני המתרחש בחוץ, בין אנשים שחיים בבועה מלאת חשיבות עצמית ונטולת מודעות, הם "גנבו" כמה שניות של האמת שלהם, הברורה והמדויקת כל כך. אתה יכול להסכים איתם, אתה גם יכול שלא, אבל להמשיך להתנהל כאילו כלום לא קורה, להמשיך לעמוד על הבמה ולקשקש אח־גדולית בזמן שבמרחק 30 ס"מ ממך אנשים מדברים מציאות, זה באמת בלתי נתפס.
ארבעה חבר'ה צעירים, שבאותה מידה היו יכולים להיות מתמודדים בבית "האח הגדול" כדי להפוך לסלבס לרגע ולהרוויח מיליון שקלים, זעקו כאב.
בדיוק כמו שאתה זעקת, רק שלך יש כל הבמות. והם, עליהם יורקים בצמתים ומקללים אותם, ואצל חלק מהציבור הם בכלל מכונים בוגדים. הם בחרו בדרך הכי קשה, בסיטואציה הכי קשה, ואתה ולירון ויצמן שותפתך להנחיית התוכנית בחרתם פשוט להרחיב את בועת הבית ולהחיל אותה גם על עצמכם.
כן, להחזיר חטופים זה קונצנזוס. אבל אם מישהו חושב שגם צריך להפסיק את המלחמה בשביל שזה יקרה הוא מקוטלג על ידכם כאזוטרי, בתוך שנייה וחצי האבטחה כאן - וממשיכים להתנהל ביקום מקביל.
מה היה קורה אם לרגע אחד היית נותן למציאות לחדור אל מדורת השבט האסקפיסטית? לא נותן לאולפן או לאוטומט לנהל אותך אלא אומר "סליחה, יש פה התרחשות, אני לא מסכים עם האמירה אבל אני מוכן ורוצה להקשיב לה?" אתה והחבר'ה שהתפרצו לשידור - אתם נושאים אותו כאב. יכול להיות שאתה חושב שיש פתרון אחר מאשר הפתרון שהם מציעים, אבל דקה אחת לתת לחיים לחדור את שכבת המגן, כמו שהם חדרו אותך, כמו שהם ריסקו את נפשך ונפש משפחתך.
בזמן שגיא ולירון המשיכו להתמקד בהדחה, בקונטרול 13 חשבו על הרייטינג, ובתוך בית האח אנשים המשיכו להתווכח אם לקנות בייגלה או מיץ ומי אמיתי יותר. ארבעה חבר'ה צעירים ניערו לרגע את קהות החושים ושגרת השבי והמוות. הם הזכירו לנו שיש מי שמבודד ונעול ורעב ואין לו בחירה, ושזה יכול להסתיים. שבמרחק שעה מבית "האח הגדול" - יש מלחמה אמיתית שגובה חיי חיילים וחטופים, ושאין לה תוחלת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו