ערב ט' באב תשפ"ה: וּמְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה

וּמַהוּ לְמַעֵט בְּשִׂמְחָה, כְּאָדָם הַמִּתְפַּלֵּל אֶת לִבּוֹ

וּפַעַם אַחַת מַטֶּה אֶת גּוּפוֹ מִצַּד לְצַד

וְרַק פָּנָיו נוֹתָרִים מַבִּיטִים לְאוֹתוֹ חוּט תִּקְוָה בַּמִּזְרָח,

וּפַעַם אַחֶרֶת דַּוְקָא מְמַעֵט אֶת עַצְמוֹ וְגוּפוֹ אֵינוֹ נָע

רַק פָּנָיו הֵם הַנּוֹדְדִים מִצַּד לְצַד בְּחִפּוּשָׂם

וְאוֹמְרִים לוֹ בְּלֹא נִגּוּן וּבְלֹא שִׁירָה: "לֹא, לֹא, אָנוּ מְסַמְּנִים

בָּזֹאת לְחַיֶּיךָ שֶׁאֵין לְךָ מָקוֹם אֶחָד שֶׁבּוֹ נָנִיחַ לְעַצְמֵנוּ לִשְׂמֹחַ".

וְלֹא רַק אֶת הָאָדָם מְמַעֲטִין אֶלָּא אֶת הַשִּׂמְחָה עַצְמָהּ

נוֹשְׁפִים מִמֶּנָּה אֶת רוּחוֹתֶיהָ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא שׁוֹמֵמָה

וְאֶת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁקִּיְּמוּ אוֹתָהּ, וּמַדְלִיקִים בָּהּ אֶת נֵרוֹת הָאֲפֵלָה

וְאֶת אֵלֶּה הַמְּבַכִּים אֶת עַלִּיזוּתָהּ וּמַרְחִיקִים אֶת נַחַת רוּחָהּ

מִנִּצְחוֹנוֹת שֶׁאוּלַי הָיוּ לָהּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת

וַאֲפִלּוּ מַרְחִיקִים מִמֶּנָּה נִצְחוֹנוֹת יַלְדוּתִיִּים בְּרִיצָה לַמֶּרְחָק

וּבְקֻשְׁיוֹת שׁוֹנוֹת וּמִמָּה שֶׁיָּדְעָה פַּעַם לְהִסְתַּפֵּק בְּעוֹלָמָהּ הַצַּר.

וּמְמַעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָאָדָם עַד שֶׁהַגּוּף עַצְמוֹ מוֹדִיעַ

שֶׁדַּי לוֹ, וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עוֹד מָזוֹן וְחִבּוּקֵי חִבָּה

וַאֲפִלּוּ קִרְבַת הַנֶּפֶשׁ לַבָּשָׂר הַפְּרָטִי.

וְנוֹתָר רִחוּף מְקוֹמִי שֶׁהוּא צוֹם חוּשִׁי מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם,

וְהָאָדָם מִתְיַבֵּשׁ מִדִּבְרֵי הַיָּמִים וּמִתּוֹלְדוֹת הַדָּם הַגּוּפָנִי

וּמַבִּיט אָז בִּתְמוּנוֹת הוֹרָיו וִילָדָיו וּמְעַט מְעַט מִתְרַבֶּה בּוֹ עוֹלָמוֹ.