ישראל ומשטר א־שרע: בין חשש להזדמנות

מאז נפילת משטר אסד, ישראל ניצבת מול מציאות אזורית מורכבת. עלייתו של אחמד א־שרע לשלטון יצרה דינמיקה כפולה: מחד גיסא, חשש גובר מהתחזקותם של גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים, לצד השפעה גוברת של טורקיה; ומאידך גיסא, התגבשותו של קונצנזוס בינלאומי, שלפיו יש להכיר בשלטונו של א־שרע ולשלבו בשיח הדיפלומטי.

מדינות מפתח במערב אירופה, ובהן גרמניה וצרפת, לצד ארה"ב ומדינות ערביות מרכזיות, כבר הסירו סנקציות והחלו להזרים לסוריה סיוע כלכלי. רק ביום חמישי האחרון הצהירה דוברבקה שוּיצה, נציבת האיחוד האירופי לענייני מדינות הים התיכון, כי חבילת הסיוע בהיקף של 175 מיליון אירו עבור סוריה היא "מסר ברור" של תמיכה: "אנחנו כאן כדי לסייע ולעזור לסוריה בשיקומה", אמרה שויצה, "אנחנו רוצים לראות את סוריה הופכת למדינה נורמלית, רגילה ודמוקרטית בעתיד".

הפער בין דאגות ביטחוניות לבין הלחץ הבינלאומי להשתלבות במשחק המדיני, הציב בפני ישראל דילמה אסטרטגית: האם לדבוק במדיניות ההסתייגות ממשטר א־שרע, או להיענות לקריאות הפומביות לדיאלוג? - בזהירות הנדרשת, כמובן.

בחודשים האחרונים הביעו א־שרע ובכירים אחרים במשטר הסורי נכונות לנהל שיחות עם ישראל וליצור יציבות בגבול הצפוני. מחווה ראויה לציון לצד הישראלי עשה א־שרע בסוף חודש מאי עת התראיין ל"Jewish Journal".

א־שרע התייחס ליחסים עם ישראל והדגיש כי עליה להפסיק את ההפצצות בסוריה, אולם הוא גם הבהיר כי יש מקום לשיתוף פעולה: "המציאות היא שיש לנו אויבים משותפים - ואנו יכולים למלא תפקיד משמעותי בביטחון האזורי".

כמו כן, הביע הנשיא הסורי רצון לחדש את הסכמי הפרדת הכוחות מ־1974 "לא רק כקו הפסקת אש, אלא כבסיס לריסון הדדי ולהגנה על אזרחים, במיוחד בקרב הקהילות הדרוזיות בדרום סוריה וברמת הגולן".

ואף שלא הציע נורמליזציה מיידית, אותת א־שרע על נכונות לקיים שיחות עם ישראל על בסיס החוק בינלאומי והריבונות. "שלום חייב להירכש באמצעות כבוד הדדי ולא מתוך פחד... ננהל דיאלוג במקום שבו יש כנות ודרך ברורה לדו־קיום - ונתרחק מכל מה שפחות מכך".

זוהי הצהרה חריגה בנוף הסורי, שבו דמוניזציה של ישראל היתה במשך עשורים רבים אבן יסוד במדיניות החוץ ובחברה הסורית. יתרה מזו, עצם הראיון הוא דבר יוצא דופן. מתי בפעם האחרונה ראינו מנהיג ערבי של מדינה שיש לה הסכם שלום עם ישראל מעניק ראיון לכלי תקשורת יהודי או ישראלי, קל וחומר מנהיג של מדינת אויב?

אף שיש להתייחס בזהירות לאמירות הללו, הן עשויות לשקף שינוי פרגמטי בגישה של דמשק, שינוי הנובע מהצורך בשיקום כלכלי ובחיזוק הלגיטימציה הבינלאומית של המשטר החדש. ישראל אינה יכולה להתעלם מהפוטנציאל הגלום ביוזמה זו. דיאלוג - גם אם עקיף ומוגבל - עשוי לשמר את השקט בצפון, למנוע התבססות מחודשת של איראן ושלוחותיה בסוריה ולפתוח ערוצים לשיתופי פעולה אזוריים נוספים.

עם זאת, מהלך אסטרטגי שכזה מחייב מנגנוני פיקוח הדוקים, לצד הסכמות ביטחוניות וערובות בינלאומיות. אלה צריכים להבטיח שלא מדובר במהלך טקטי מצד משטר שטרם השתחרר מהצל הג'יהאדיסטי שמלווה אותו, אלא בצעד ממשי שמבשר שינוי יסודי בתפיסות האידיאולוגיות שלו.

ישראל ניצבת בפני הכרעה רגישה: מצד אחד, הישענות על תפיסת האיום בלבד עלולה להוביל לפספוס הזדמנות נדירה לעצב מחדש את הגבול בצפון. מצד אחר, נכונות לוויתורים, תוך גילויי פתיחות בסגנון "אוסלו", הם מתכון בטוח לכניסתו של איום אסלאמיסטי מסוכן למרחב. על כן, נדרש מהלך מושכל וזהיר - המבוסס על בחינה קפדנית של ההתפתחויות בזירה הסורית, על תיאום עם גורמים מערביים ואזוריים, ועל נכונות לשלב בין הרתעה לדיפלומטיה.

ד"ר בלנגה הוא מומחה למזה"ת באונ' בר־אילן ובמרכז בגין־סאדאת