חלק מאג'נדה: השמאל הישראלי מזלזל באנטישמיות

במשך שנים נהוגה בשמאל בישראל גישה מזלזלת כלפי אנטישמיות, שנתפסת כהמצאה של יהודים שחושבים כי כולם נגדם או שרוצים להתבוסס במסכנות שלהם. ישראל ויהודים הם הרי התוקפן האולטימטיבי.

טבח אוקטובר הביא לעלייה חדה באירועי אנטישמיות במערב אירופה ובארה"ב, כולל תקיפות פיזיות, ונדליזם והטרדות. פי שלושה תקיפות אנטישמיות בצרפת, וקריאות "מוות ליהודים" ו"יהודים החוצה". ברחבי העולם יהודים נדרשים להתנצל או לקחת אחריות על מעשי ישראל, בעוד רבים מכחישים או מצדיקים את הטבח. לאחרונה נשמעו גם הכחשות שואה וגילויי חיבה להיטלר.

בארה"ב אפשר למנות בחודש האחרון את מתקפת הטרור בצעדה למען שחרור החטופים בקולורדו - אזרח מצרי פצע 8 אנשים, ואת רצח עובדי שגרירות ישראל ירון לישינסקי ושרה מילגרם מחוץ למוזיאון היהודי הלאומי בוושינגטון.

התעלמות מאנטישמיות היא אג'נדה בחלק מחוגי השמאל. הסוציולוג הבריטי דיוויד הירש, בספרו Contemporary Left Antisemitism, גורס שהשמאל הפרוגרסיבי, הרואה עצמו אנטי־גזעני, מתקשה לזהות אנטישמיות במסווה של אנטי־ציונות. לדברי הירש, מי שמעלים טענות לאנטישמיות לרוב מואשמים במניעים פוליטיים. או ש"הם ממציאים", או ש"לא הבינו נכון" את הסיטואציה, או שעליהם לספוג בשקט בגלל התוקפנות הישראלית בעזה. הקשר בין אנטישמיות והשמאל בישראל ובעולם החל כבר לפני זמן רב. אמנם, השמאל הקלאסי במאה ה־19 גינה את האנטישמיות כתופעה ריאקציונרית, אך רבים בתוכו זיהו את היהודים עם הקפיטליזם העולמי. כתגובה כתב אוגוסט בבל (מנהיג סוציאליסטי חשוב) בעיתונות הגרמנית של התקופה כי "האנטישמיות היא סוציאליזם של טיפשים".

החל מאמצע המאה ה־20, השמאל אימץ אג'נדות אנטי־קולוניאליות ואנטי־אימפריאליסטיות, שבמסגרתן ישראל נתפסה ככובש קולוניאליסטי לבן. גם בחלוקה הברורה למדכאים ומדוכאים היהודים נמצאים כיום בצד המדכא. דייב ריץ', בספרו "The Left's Jewish Problem", מתאר כיצד מאז שנות ה־70 אימץ השמאל הבריטי נרטיבים אנטי־ציוניים שהפכו לאנטישמיים, תוך שימוש בדימויים קלאסיים של שליטה יהודית, תאוות בצע וקונספירציות. דוח נציבות השוויון וזכויות האדם הבריטית (EHRC) שפורסם ב־2020 ציין כי מפלגת הלייבור גילתה סלחנות יתרה כלפי אנטישמיות בחוגים פרו־פלשתיניים.

פרופ' סמואל זלצמן מצביע על כך שבשמאל הרדיקלי בגרמניה, ההפרדה בין אנטי־ציונות לאנטישמיות מיטשטשת.

בצרפת - המדינה עם הקהילה היהודית הגדולה באירופה - תועדו מקרים רבים של קריאות אנטישמיות בוטות בהפגנות שמאל רדיקלי, ונציגי המחנה הזה בפרלמנט התבטאו באופן שמקשר את ישראל ואת יהודי צרפת למבנה האימפריאליסטי.

דוח של הוועד היהודי־אמריקני (AJC) בצרפת (2021) מצא כי 73% מהיהודים במדינה דיווחו על חוויות אנטישמיות, חלקן בהקשר פוליטי שמאלי פרו־פלשתיני. בארה"ב ב־2022 נרשמה עלייה של 35% בתקריות האנטישמיות בקמפוסים, ובקנדה מצא דוח של ועדת המחקר הפדרלית (2023) שקיימת אנטישמיות רבה בשמאל הפרוגרסיבי במדינה. הרבה לפני שבכירים לשעבר במערכות הביטחון והמדינה כמו יאיר גולן, אהוד אולמרט או משה יעלון התבטאו ביחס לעזה, נפוצו בעולם דימויים ברוח דומה.

עוד באוקטובר התרבו דיווחים על קריקטורות המציגות יהודים כרוצחי ילדים לצד דימויים אנטישמיים קלאסיים כמו תאוות בצע, שליטה יהודית בעולם ואחריות לכל המלחמות. עם זאת, בכירי השמאל לא הביעו זעזוע נוכח ההאשמות הקולקטיביות. להפך, הם עלו על גל האנטישמיות בתקווה שישיב להם הון פוליטי או לפחות תועלת במאבק להפלת נתניהו. גם התקשורת בישראל המשיכה להקל ראש באמירות של אותם בכירים, שלא ברור אם הזינו את הדמיון האנטישמי הפורה או הוזנו ממנו.