מאז פרוץ המלחמה ילדינו לא חוזרים לשגרה, לא רק בגלל הלימודים שהתבטלו או הפינויים מהבית. הם לא חוזרים לשגרה כי הנפש שלהם עוד לא חזרה הביתה. הנתונים מדברים בעד עצמם: 83% מהילדים בישראל סובלים ממצוקה רגשית, 62% מדווחים על חרדה משמעותית, ו־93% מילדי קו העימות חווים מצוקה נפשית ממשית. נוסף על כך, יש עלייה בהפרעות שינה ובהתמכרויות בקרב בני נוער.
זוהי לא רק בעיה פרטית של כל ילד וילדה - זהו משבר לאומי שדורש פתרון מערכתי. וייתכן שהפתרון נמצא במקום הכי פחות צפוי - במגרש, כאשר להצעה "תיקח כדור" יכולה להיות משמעות חיובית, אדפטיבית ובריאה.
בין אם מדובר בכדורגל, טניס או כדורסל, רכיבה על סוסים, יוגה או חוגי קפוארה, הספורט מציע לילדים ולבני הנוער יותר ממרחב פיזי, הוא מעניק מרחב של ריפוי נפשי. מחקרים מכל העולם מראים שוב ושוב: פעילות גופנית מסייעת בהתמודדות עם חרדה, מפחיתה תסמיני דיכאון, משפרת ויסות רגשי ומחזקת את תחושת המסוגלות העצמית. ומעבר לכך, מחזקת את החוסן הפרטי ומעבר לכך גם את החוסן הלאומי.
אבל מעבר לסטטיסטיקות ולסיסמאות, חשוב לזכור מה מרגיש ילד על מגרש: יש חוקים, יש מסגרת, יש משמעת ויש קבוצה. יש מקום לבטא תסכולים דרך תנועה ולא דרך שתיקות או מול המסך. יש הזדמנות לנצח או להפסיד, בלי שזה יחרוץ את גורלו. יש מישהו שמריע לך ומי שתומך בך. יש חשיבות מיוחדת למעטפת החברתית, בדגש על פעילות ספורט במסגרות מאורגנות
דוח מכון ברוקדייל מצביע על סיכון ממשי להתפתחות PTSD בקרב ילדים שנחשפו לאירועי המלחמה. מערכת בריאות הנפש קורסת, ובינתיים הילדים מחכים. אסור לנו לחכות איתם.
בין אם מדובר בכדורגל, טניס או כדורסל, רכיבה על סוסים, יוגה או חוגי קפוארה, הספורט מציע לילדים ולבני הנוער יותר ממרחב פיזי, הוא מעניק מרחב של ריפוי נפשי. מחקרים מכל העולם מראים שוב ושוב: פעילות גופנית מסייעת בהתמודדות עם חרדה, מפחיתה תסמיני דיכאון, משפרת ויסות רגשי ומחזקת את תחושת המסוגלות העצמית. ומעבר לכך, מחזקת את החוסן הפרטי ומעבר לכך גם את החוסן הלאומי
אנחנו חייבים לקדם פתרון מהיר ויעיל וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בימים אלה, במיזם חדש של עמותת ערכים בספורט ויוזמות בית הנשיא בספורט, "שיקום החברה הישראלית באמצעות הספורט", שיעמוד במרכז מושב שהתקיים בכנס שדרות לחברה השבוע.
מטרת היוזמה היא לקדם תוכנית בין־משרדית שתיתן במה והכרה ליכולת ולכוחו של הספורט הקבוצתי לעזור בשיקום החברה הישראלית.
אם המדינה לא מסוגלת להעניק לכל ילד טיפול פסיכולוגי, היא יכולה לפחות להכניס אותו למגרש, להפעיל מערך לאומי של חוגי ספורט טיפוליים, להכניס מדריכים לבתי הספר ולמרכזים הקהילתיים, להקים מסגרות ייעודיות לילדים שפונו. לא רק כחוג פנאי, אלא כחלק ממערך השיקום הלאומי.
כשהילד מקבל מקום לזוז, הנפש שלו מוצאת מקום לנוח.
הספורט לא יפתור הכל, אבל הוא יכול להיות ההתחלה. הכדור לא רק מרגיע, הוא מזכיר לילדים שהם שוב יכולים להיות ילדים. גם כשהם רחוקים מהבית וגם כשהמלחמה נמשכת.
- בתאל גרבי היא מנכ"לית עמותת ערכים בספורט ומנהלת יוזמות בית הנשיא בספורט
