האסלאמיסטים מסוכנים לא־סיסי

בשנים האחרונות נמצא המשטר של עבד אל־פתאח א־סיסי תחת מתקפה אסלאמיסטית חריפה. מצבה הכלכלי של ארץ הנילוס מידרדר למרות שלל מאמציו של א־סיסי לייצב את הספינה, והעובדה שמעמדה הבין־ערבי מאבד מיוקרתו לטובת סעודיה, האמירויות וקטאר מקשה על הנשיא המצרי להתמודד עם האתגרים הקשים מבית ומחוצה לו.

גל ההתקפות החמיר מאז פרצה "חרבות ברזל". מצרים נתפסה כמי שזנחה את הפלשתינים, ובחרה בשתיקה נוכח ההתבססות הישראלית בציר פילדלפי. ההצעה האמריקנית להעביר את העזתים למצרים ולירדן לא הועילה לקהיר, כמו גם ההכרזה שארה"ב תשתלט על הרצועה. וכך, ככל שהמלחמה נמשכת, על המשבר ההומניטרי בעזה כפי שהוא משתקף בעיניים ערביות ומצריות, א־סיסי נמצא במוקד השיח האופוזיציוני ומושך אליו אש.

ב־3 בינואר פרסם השייח' מחמד אל־חסן אל־דידו, איש דת ממאוריטניה ודמות משפיעה מאוד בעולם האסלאם, "פתווה" המתירה "למרוד נגד שליטים רודנים, מי שנטל את השלטון בירושה ומי שבא בהפיכה צבאית". דידו, חבר בכיר ב"איחוד הבינלאומי של חכמי הדת המוסלמים", תקף את א־סיסי ואמר כי "אם השליט אינו שליט חוקי מלכתחילה, כמו רודן שהגיע לשלטון בכפייה, כלומר באמצעות הפיכה צבאית בכוח - ניתן להדיחו בהפיכה צבאית, ואין בכך חטא".

יומיים לאחר מכן, סאדק אל־עריאני, המופתי של לוב, שב וקרא להפיל את א־סיסי, שאותו כינה "אויב אללה" ו"שליט עריץ". בסרטון שפורסם לראשונה ב־2022 והועלה מחדש, קרא עריאני לעמים הערביים בכלל ולמצרים בפרט לצאת להפגנות נגד המשטר המצרי, שלדבריו פוגע בביטחון ובצדק באזור. עוד ציין המופתי כי א־סיסי אינו מייצג את רצון העם המצרי, וממשלו אחראי לדיכוי חמור ולהפרות שיטתיות של זכויות אדם.

הקטארים נותנים במה לאנשי האחים המוסלמים, לאנשי דת משפיענים, לאופוזיציונרים חילונים ולעיתונאים, ומעודדים את קריאתם לחדש את ההתקוממות העממית ולהפיל את "משטר העריצות המצרי". באופן לא מפתיע, קטאר ותומכי האסלאם הקיצוני זכו לרוח גבית עם הפלת משטר אסד. עלייתם של האסלאמיסטים בסוריה עוררה תקווה בקרב מתנגדיו של א־סיסי, שבאמצעות כוח הזרוע ניתן יהיה לחולל שינוי במצרים ו"להפיל את פרעה"

לפני כשנה אל־עריאני פרסם פסק הלכה מדאיג אחר. על רקע איומי צה"ל לפלוש לרפיח ונהירת הפלשתינים לגבול המצרי, גברו בעולם הערבי־מוסלמי הקולות שהאשימו את קהיר בשיתוף פעולה עם ירושלים. אל־עריאני זיהה הזדמנות, וכדי להביך את א־סיסי ולערער את יציבות שלטונו הוציא "פתווה" שקראה לחיילים במעברי הגבול בירדן ובמצרים לא לעצור את מי שמנסה להיכנס לעזה וליו"ש "כדי להגן על אחיו הפלשתינים". אדרבה, הוא הסביר כי חובה לפרוץ משם וכי "אסור לכוחות במצרים ובירדן למנוע זאת, ומי שעושה כך הוא ציוני!"

גם חמאס הצטרף לחגיגת ההאשמות. טלאל נסאר, חבר ארגון הטרור שמתגורר בטורקיה, האשים את הנשיא המצרי ב"מעורבות ברצח עם" ואמר כי "מצרים שותפה להרג ולמצור על עזה... רק טיפש עושה הבחנות בין עבד אל־פתאח [א־סיסי] לנתניהו".

מי שמובילה את הקו התוקפני נגד מצרים, היא מי שלמעשה עודדה מאז 2010 את ההתקוממות העממית בעולם הערבי - קטאר. הקטארים נותנים במה לאנשי האחים המוסלמים, לאנשי דת משפיענים, לאופוזיציונרים חילונים ולעיתונאים, ומעודדים את קריאתם לחדש את ההתקוממות העממית ולהפיל את "משטר העריצות המצרי". באופן לא מפתיע, קטאר ותומכי האסלאם הקיצוני זכו לרוח גבית עם הפלת משטר אסד. עלייתם של האסלאמיסטים בסוריה עוררה תקווה בקרב מתנגדיו של א־סיסי, שבאמצעות כוח הזרוע ניתן יהיה לחולל שינוי במצרים ו"להפיל את פרעה".

ההתפתחויות הללו אמורות לעורר דאגה בישראל. החלשת משטרו של א־סיסי, וחלילה קריסתו תחת מאמציהם הבלתי פוסקים של האסלאמיסטים, עלולות לשנות את תמונת המצב הביטחונית באזור. דווקא עכשיו חשוב לשמר את הקשר הישראלי־מצרי, ולהעריך מחוות קטנות של הצד השני (לפני כשבועיים הצהיר א־סיסי, כי אם היו תושבים יהודים במצרים הוא היה בונה להם בתי כנסת חדשים).

עדיף לישראל שלום קר מול מצרים של א־סיסי, מאשר החלופה הג'יהאדיסטית התומכת בחמאס.