לזה ייחלנו 2000 שנה: אל תסירו את ירושלים מלוח ליבכם

בסוף השבוע שעבר פורסמו מעל דפי עיתון זה נתוני ההרכב הדמוגרפי של ירושלים, שמהם עולה מה שכולנו הרגשנו - הרוב המוחלט של תושבי העיר הם חרדים ודתיים. פחות מ־20% מהתושבים מגדירים עצמם חילונים. עושה רושם שהציבור החילוני מצביע ברגליו ונוטש את ירושלים באיטיות, אבל בהתמדה.

ניתן להתייחס למספרים האלה ברמה נקודתית ומקומית, הקשורה לשאלות של איכות חיים, חיכוך בין אוכלוסיות וכדומה. אבל ייתכן שמדובר בתופעה המסמנת תהליך חמור יותר, והוא שחיקת מעמדה של ירושלים בעיני חלקים רחבים בחברה הישראלית שאינה דתית.

אם נוסיף למחקר זה את העובדה שרבים מילדי ישראל לא מבקרים בירושלים מסיבות רבות, ביטחוניות ועוד, ובכלל, את העובדה שירושלים לא מהווה מוקד משיכה מרכזי עבור חלק מסוים בחברה - אזי כך בדיוק הולך ומתכרסם מעמדה של העיר כמקור השראה וחזון לנגד עינינו ממש.

העובדה שיום ירושלים הפך לחגו של הציבור הדתי־לאומי בלבד גם היא לא תורמת לביצור מעמדה של העיר. במקום שהיא תהיה מקור לחיבור הקבוצות כולן, נדמה שחלק מאיתנו ויתרו על הרצון להתחבר לעיר. ירושלים יכולה להיתפס כמקום המקדש והשראת השכינה, וממילא היא בעלת משמעות דתית בלבד.

אבל המקרא מספר לנו כי הבחירה בירושלים נעשתה על ידי דוד המלך דווקא כדי לבנותה במקום ניטרלי על גבול נחלת יהודה ובנימין, כדי שאף שבט לא יוכל לטעון לבעלות עליו. אפוא, ירושלים יכולה להיות סמל האחדות ומקור הכוח והחיבור של העם שלנו.

הנביאים ביקשו להפוך את ירושלים לסמל של צדק ושלום, ולא רק מקום בעל משמעות דתית. הם ביקרו את אלו שקיימו את מצוות הדת היהודית בתחום הקרבות, ותעדפו זאת על פני ערכי המוסר והרגישות לחלש ולזר. חזון זה, של ירושלים כמרכז ערכי וכמקום שבו צדק ומשפט מוציאים אור לעמים, הוא שיכול להחזיר אליה את כל קבוצות העם.

זה האתגר האמיתי שלנו כיום - לחדש את החיבור הזה, ולהפוך את ירושלים למקום שבו כל היהודים מרגישים בבית. ירושלים צריכה לחזור להיות לא רק בירתנו הפוליטית, אלא גם הבירה הרוחנית והתרבותית של כל חלקי העם, מקום שבו המורשת העתיקה פוגשת את החדשנות המודרנית. נטישת ירושלים מהתודעה הלאומית שלנו יכולה, חלילה, להפוך אותנו לתלושים מחזון ולעקורים מהשורש.

נדמה לי שהיה זה אהוד ברק שאמר שהעם היהודי לא התפלל אלפיים שנה כדי לחזור לאבו דיס. זה כנראה נכון, אך באותה המידה הוא גם לא התפלל על תל אביב. במוקד תפילותיו וחלומותיו היתה ירושלים. עיר שמחברת שמיים וארץ, עיר שמחברת בין שבטים, או בלשון חכמינו: עיר שעושה אותנו חברים.

ברוך השם, זכינו לעיר מיושבת ומשגשגת בהיקפים חסרי תקדים. חבל שדווקא בתקופה שבה ירושלים מגיעה להישגים היסטוריים חסרי תקדים, חלק מבני עמה יהיו אלו שיסירו אותה מלוח ליבם.

הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם