מה שמותר לטורקיה אסור לישראל? על אירופה לעשות חושבים

באירופה קוראים לבטל את הסכם האסוציאציה עם ישראל בשל המלחמה בעזה, אך מדינאות לא נבחנת בכעס. בין שותפים יש לקבל החלטות מתוך ראייה ארוכת טווח של אינטרסים משותפים. ואכן, ניסיון העבר מלמד כי אירופה לא נוהגת לבטל הסכמים אסטרטגיים, אפילו במקרים חמורים הרבה יותר - ובהקשר זה, המקרה של טורקיה הוא דוגמה מובהקת לכך.

מי שמבקשים לבחון את יחסי ישראל והאיחוד האירופי במבחן צדק - ראוי שיביטו מזרחה, אל הסכם אנקרה של אירופה עם טורקיה, שנחתם ב־1963 ושהורחב לאיחוד מכסים ב־1995. הוא נמשך אף שטורקיה מחזיקה כבר חמישה עשורים בכיבוש בצפון קפריסין, מדינה שחברה באיחוד האירופי. כמו כן, אף שטורקיה מאיימת בגלוי על שלמותה הטריטוריאלית של יוון - האיחוד ממשיך לקיים עימה יחסים הדוקים. השפעה מדינית לא מושגת באמצעות ביטול הסכמים ואיומים, אלא בהידברות, בשותפות ובסבלנות אסטרטגית. אם טורקיה זוכה לסבלנות אסטרטגית מצד אירופה - קל וחומר שישראל, שותפה יציבה ודמוקרטית, ראויה לאותה גישה.

הסכם האסוציאציה אינו הסכם סחר פשוט, אלא תשתית לשיתוף פעולה טכנולוגי, מדעי, כלכלי ומדיני. מאז נכנס לתוקף בשנת 2000, ההסכם הפך את אירופה לשותפת הסחר המובילה של ישראל, עם היקף שנתי של יותר מ־40 מיליארד יורו, ופתח לאירופה שער למרכזי החדשנות הישראליים, המהווים מנוע צמיחה משמעותי עבורה. הוא כולל מחקר משותף, אינטגרציה טכנולוגית ואסטרטגית וחשיבה משותפת על סוגיות מדיניות וביטחוניות. אמנם ישראל אינה מועמדת רשמית לחברות באיחוד בשל מיקומה - אך ההסכם איתה דומה להסכמים עם מדינות כמו אוקראינה וגאורגיה, שכבר החלו בתהליך ההצטרפות.

כאן טמונה ההזדמנות: אירופה הוכיחה כי השפעה על ידידותיה מושגת באמצעות גזרים, ולא מקלות. במקום לאיים בניתוק, ראוי לחשוב על העמקת השותפות ועל יצירת אופק חדש ביחסים. דווקא בעיתות משבר האיחוד יכול ליצור מנגנונים חדשים, שיפתחו אופק ממשי לדיון עתידי על הצטרפות ישראל לאיחוד.

ביטול ההסכם יפגע גם בישראל וגם בחברות אירופיות גדולות, שהשקיעו בישראל מיליארדים בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה והתעשייה המתקדמת. שיתוף הפעולה המדעי, המוערך מאוד באירופה, ייפגע אנושות, ומרכזי מצוינות משותפים יאבדו גישה למעבדות חדשנות, שהיו חלק מעוצמתה המדעית של אירופה בשני העשורים האחרונים. אירופה תאבד יכולת השפעה אסטרטגית וכלי מדיני להשפיע לטובה על תהליך השלום והמדיניות הביטחונית הישראלית.

הסכם האסוציאציה נוצר מתוך ההבנה שהאינטרסים המשותפים לישראל ולאירופה חשובים יותר מכל המחלוקות הרגעיות. כבר עם חתימת ההסכם ב־1995, היה ברור כי השפעה אסטרטגית מושגת בתמריצים ובשותפות, ולא באיומים או בבידוד. כפי שמוכיח המקרה הטורקי, אירופה יודעת שכדי להשפיע - לא מנתקים קשרים. כעת על ישראל לנהל דיאלוג ברור וענייני עם אירופה - ועל אירופה להמשיך לבחור בשותפות, ולא בעימות.

שי גל הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, לניהול משברים ולתקשורת אסטרטגית