הסכר שנפרץ: יאיר גולן חשף את מה שהשמאלנים באמת חושבים

כמו ברוב כלי התקשורת העולמיים, ג'יימס אובריאן, שדרן בריטי אנטי־ציוני קולני ועקבי, ציטט גם הוא את שקריו של יאיר גולן על אודות "הרג התינוקות כתחביב". בניגוד לקולגות שלו, הוא הוסיף משפט מדהים, ולשם שינוי גם כזה שאמפירית אי אפשר לסתור: "חשוב לי להגיד שאם אני הייתי אומר משפט כזה, היו מאשימים אותי באנטישמיות".

ובכן, מנהיג מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן דאג השבוע להטיח בפרצופנו בפעם המי־יודע־כמה את האמת הפשוטה: לשמאל האידיאולוגי הנוכחי בישראל אין קו אדום. "אמיץ", "צודק", "אומר את האמת שלו" - מי שצפו בהתלכדות המפוארת של אנשי השמאל העמוק סביב גולן, זכו להציץ אל תוך הנפש הקודרת והולכת של מחנה הולך וקטן, עפיפון יקר וישן עם חוט שכבר אפשר לומר בעצב שהוא נקרע מזמן. נאמר זאת כך, יונית, ובלי שמץ של ציניות: אם גולן היה מספר על דם ומצות - השמאל הנוכחי היה מגיב באותה הצורה.

זה הזמן לגדוע את אחת מהתיאוריות הבולטות בנוגע לטרלול השמאל הישראלי, ולהזכיר שגולן ושותפיו לדרך לא עברו טרנספורמציה פוליטית דרמטית ב־7 באוקטובר. הם לא התעוררו בוקר אחד והחליטו פתאום לתעב את המדינה, להתאכזב מהחיילים תאבי הדם וספציפית לאהוב את החיילים המתנחלים שלה רק כשהם על תקן נופלים. זה תמיד היה שם, אבל זה הוסווה.

זה הוסווה במחאה נגד הרפורמה, זה הוסווה עד שלב מסוים בקפלן ובהפגנות למען כניעה לחמאס ולשחרור החטופים, ואז גם בהפגנות נגד אי־גיוס החרדים (מה שאילץ אותם, אגב, להסתדר עם הפרדוקס של הרצון לגייס חרדים לצבא של רוצחי תינוקות). אלא שעכשיו, בזכות גולן, השכר נפרץ.

הם חופשיים להגיד את מה שתמיד היה שם עמוק בפנים: הפרויקט הציוני הזה צריך להימחק כי אנחנו לא עם המושכות.

נגיד את המובן מאליו: גורלם של התינוקות בעזה מעניין אותם בערך כמו שאחמד טיבי מתעניין במסכת בבא קמא. גורל החטופים מעניין אותם עוד פחות. מה שגרם לגולן לפרוץ את הסכר אחרי בעבוע אינסופי בתוך סיר לחץ הוא מילה אחת, אולי שתיים: ניצחון. הכנעה. המחשבה שישראל יכולה, חלילה וחס, לנצח את אויביה ולהשיג את מטרותיה הצבאיות והפוליטיות, מטילה עליהם אימה קיומית. ניצחון ישראלי בהכרח מקריס נרטיב שהם בנו עליו את כל זהותם הפוליטית במשך עשרות שנים, כשהם מתחבאים בין מפגיני שמאל ציוני לגיטימי.

שנים שלמות הם הקדישו להסברת העמדה המוסרית שישראל היא הבעיה, שההתנחלויות הן מקור כל הרעות ושהפלשתינים הם הקורבן הנצחי והצודק. ניצחון צה"לי מוחץ מעמיד בסימן שאלה עצום את כל התזה הזו. לכן הם מעדיפים לתמוך במי שקורא לחיילינו רוצחי תינוקות, על פני מי שרוצה פשוט לנצח ולחזור הביתה.

זה נכון שהציבור הלאומי בישראל מרוויח מההתחזקות ומההקצנה של גולן - מה שמוחק עוד ועוד את בסיס השמאל הישראלי. הטרגדיה היא שכשהמלחמה הזו תסתיים, נצטרך להתמודד עם השאלה הקשה ביותר: איך הציונות תתמודד עם מחנה שאין לו כמעט לאן להקצין?