כיבוש עכשיו: יש רק דרך אחת לנצח את הטרור

האמירה "נשחרר את כל החטופים עכשיו בעסקה ואחר כך נתקוף או נכבוש ברצועה" היא הונאה עצמית חמורה.

ראשית, שום גורם חיצוני לא ייכנס לרצועה אחרי עסקה, לפני שנכבוש אותה ונוריד את ה"התנגדות" בה לרמה של מחתרת מדוכאת. לא האמריקנים, לא האמירותים ולא הסעודים, ואת התככים הרעילים והמושחתים של הקטארים או של המצרים אנחנו לא רוצים שם. איש לא יעשה בשבילנו את המלאכה של נטרול חמאס. זו מלאכה חיונית, ובאמת מסוכנת מאוד, לחיילים ולחטופים - אבל לא יהיו לנו חיים בארץ בלי שנבצע אותה. המחדל של שב"כ ושל צה"ל ב־7 באוקטובר קלע אותנו להכרח לכבוש ולטהר את הרצועה. למדנו לקח קשה: אי אפשר לחיות עם צבא טרור על גבולנו. אחרי תמרונים מוצלחים לשם שחרור חטופים רבים ככל האפשר - עכשיו הגענו אל רגע האמת, ואיננו יכולים לברוח ממנו אל פתרונות מילוליים תלושים.

שנית, לא נוכל לתקוף אחר כך, כי שחרור חטופים בהסכם - חטופים, בלי ה"א הידיעה! - לא יבוא ללא ערבויות בינלאומיות כובלות להגנת צבא הטרור האכזרי של חמאס, שייוותר ברצועה. לא יעזרו לנו עילות שחמאס יספק - "תקיפה אחר כך" היא דיבור ריק.

שלישית, המילה "כל" היא הנחת המבוקש חסרת שחר. מאז סוף 2023, חמאס מסרב בעקביות לאשר או לקבל אחריות על רשימת החטופים שאנחנו יודעים שהם חיים, או למסור מידע על מי שגורלם לא ידוע לנו. זמן לא רב לפני שחרור עידן אלכסנדר, חמאס הודיע ש"אבד הקשר" איתו. זו לא היתה רק אכזריות לשמה - אלא אכזריות מחושבת, לשם זריעת ערפל.

חמאס חותר להגיע לעסקת חטופים שבה ישראל תתחייב לסגת מהרצועה ולא לתקוף עוד, ואז לסחוט את ישראל באמצעות החטופים שיישארו בידיו, עד למתקפה הבאה. והיא תבוא גם תבוא - כמו האינתיפאדה השנייה אחרי הבריחה מלבנון, וכמו השתלטות חמאס על הרצועה, והמתקפות עלינו אחרי הבריחה הראשונה מהרצועה. אם נברח שוב ב"עסקת חטופים", נהיה משולים לאותם טיפשים שכדברי אלברט איינשטיין חוזרים שוב ושוב על אותו ניסיון בתקווה שרק הפעם הוא יסתיים אחרת.

התעכבנו עד כה בכיבוש הרצועה למען חילוץ מספר חטופים גדול ככל האפשר, בגלל לחצים מזיקים ביותר של הממשל האמריקני הקודם, ובגלל כשלים אסטרטגיים וטקטיים בהנהגה הצבאית הקודמת של צה"ל. שתיים משלוש הסיבות המעכבות הוסרו. מפקד צה"ל התחלף, ורא"ל זמיר גיבש תוכנית לכיבוש הרצועה, לטיהורה ולהשלטת ממשל צבאי על כולה באמצעות פינוי האוכלוסייה לקרבת גבול מצרים. עד לאחרונה זכתה התוכנית לתמיכה מצד ממשל טראמפ, והוא השתתף בתכנון לריכוז האוכלוסייה הלא לוחמת, לאספקה ישירה של סיוע הומניטרי ללא נגישות לחמאס, ולפתיחת שערי הגירה.

אבל מתרבים הסימנים לכך שסבלנותו של טראמפ עלולה לפקוע, בייחוד בענייני האספקה ההומניטרית. בפני נתניהו הולך ונסגר מרחב התמרון בין לחץ צבאי לבין עסקת חטופים. את מבצע "מרכבות גדעון" אסור להסב לעוד לחץ צבאי לשם קידום עסקת חטופים. ניסיון כזה עכשיו יהיה נפילה למלכודת של חמאס. הממשלה והמטכ"ל, לרבות הפצ"רית, חייבים להבין שעלינו לכבוש ולטהר את הרצועה - עכשיו.

רוב הישראלים מודעים היטב להיגיון הכואב הזה. זה מצער שחלקם נוטים להדחיק אותו, מחוסר יכולת או מאי־רצון לשאת את הרגשות הנלווים לו. נכון, הסכנה גדולה הן לחיילים והן לחטופים - אבל הסכנה גדולה יותר לכולנו אם נותיר ברצועה צבא טרור עומד על רגליו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות עבדים ושפחות לרגשות שלנו. לא, לא נכבה אותם ולא נתכחש להם - אבל נמשול בהם, למען חיינו בארץ.