רצח עם? בואו נדבר על העובדות

לכבוד כל הישראלים שתומכים בתיאוריית "רצח העם" בעזה: שיהיה ברור לכולכם שמהדהדים את השקר הזה, ושאתם בסך הכל משחקים לידיה של תנועה שקיימת כבר הרבה שנים.

כבר בשנת 2010, כשכתבתי את הדוקטורט שלי בלונדון, נחשפתי בחוג להיסטוריה לזרם הביקורתי שמאשים את ישראל בכך שהיא התפתחות של הקולוניאליזם המערבי, ושהיא מבצעת ג׳נוסייד בעזה. זאת גם הסיבה לכך שראינו האשמות כאלו כבר ב־8 באוקטובר. מדובר בתנועה אנטי־ציונית ואנטי־מערבית, שמגדירה את מחבלי חמאס כלוחמי חופש.

מה שמדהים הוא ההצטרפות של להקת המעודדים בישראל לתנועה הזאת. שיהיה ברור - ממש לא חייבים להסכים למהלכי הממשלה בעזה. אפשר לבקר קשות את מספרי הנפגעים, את חוסר החתירה לסיום המלחמה ולחילוץ החטופים, את הרצון לכבוש את הרצועה ואת המדיניות של הכנסת המזון והסיוע - אבל מה לזה ולרצח עם?

בואו נעשה את זה פשוט. הגדרת רצח העם לאחר מלחמת העולם השנייה נועדה לשתי מטרות: שתהיה לנו היכולת לזהות ולעצור רצח עם בעודו מתרחש, כולל הצלת הקורבנות, ושהעולם יוכל להעמיד לדין את מבצעי הרצח למען יראו וייראו.

יש כל כך הרבה דרכים להוכיח שאין רצח עם בעזה, אבל בואו נסתפק בשני כיוונים קריטיים ובעלי השלכות מעשיות:

א. כשמתרחש רצח עם, ברור שהצד הנרצח לא יכול לעצור את רציחתו־הוא. אבל מאז 8 באוקטובר ניתן היה לעצור הכל. לו חמאס היה משחרר את החטופים ומסגיר את ראשיו לישראל - לא היתה נופלת שערה אחת מראשו של ילד עזתי.

חמאס הוא זה שניסה לבצע רצח עם בישראלים, ומאז הוא נלחם במכוון בתוך ריכוזים אזרחיים, במטרה שייהרגו כמה שיותר עזתים. נראה לכם שהיהודים בשואה יכלו לעצור את הרצח שלהם עצמם? הארמנים באימפריה העות׳מאנית? בני טוטסי על ידי בני הוטו ברואנדה? לא הם ולא הנהגתם.

ב. כשמתקיים רצח עם, מטרה מרכזית של כולם צריכה להיות לחלץ את הקורבנות הפוטנציאליים מאזור הרצח. אבל שימו לב מה קורה: חמאס, ההנהגה הפלשתינית בכללותה, מצרים ושאר מדינות ערב ומדינות אירופה והאו״ם מונעות כל ניסיון לאפשר לעזתים שרוצים בכך להימלט מהרצועה.

עכשיו, למי שטוענים שהם לא רוצים בכך - נחזור להאשמת רצח העם. נראה לכם שהיהודים, הארמנים או בני טוטסי היו שוקלים להישאר באזור ההשמדה ולא להימלט ממנו?

פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בתופעה, שמטרתה היא קעקוע הלגיטימציה של ישראל להתקיים באמצעות האשמות ברצח עם. לא ייאמן שיש ישראלים שבשם השנאה לממשלה משתפים פעולה עם הרשעות הזאת. וכן, אם מהרגע הראשון כולם היו מרכזים את האיומים, את ההפגנות, את הסנקציות ואת הכוח נגד חמאס, קטאר ובמידה מסוימת גם מצרים - היינו היום כבר אחרי המלחמה, ובוודאי היו פחות הרוגים בעזה.

ד"ר יואב הלר הוא היסטוריון של השואה, יו"ר תנועת הרבעון הרביעי