השליטה בסיוע - כלי שובר שוויון

בסוף אוקטובר 2023 צצה כותרת על משא ומתן לשחרור חטופים תמורת מכליות דלק לחמאס. אחרי עסקת החטופים הראשונה הגיע דיווח נוסף - דלק תמורת ביקורי הצלב האדום. את הסוף כולם זוכרים: ישראל, בלחץ אדיר של ממשל ביידן, נאלצה להכניס דלק וסיוע הומניטרי לעזה, היישר לזרועות החמושות של חמאס.

הארגון השבע העלה את מחיר עסקאות החטופים כשקלפי המיקוח של ישראל הולכים ואוזלים. בהפסקת האש האחרונה הוכנסו לעזה 25 אלף משאיות סיוע, ובתחילת מארס העריכו בצה"ל שהסיוע יספיק לחצי שנה. עוד העריכו כי כל משאית סיוע הומניטרי שתגיע לידי חמאס יכולה לממן חטיבה שלמה של מחבלים למשך חודש שלם (במשכורות).

חמאס עומד על שתי רגליים, צבאית ואזרחית. הרגל הצבאית פצועה וחבולה אבל עדיין עומדת. הרגל האזרחית היא שליטתו של חמאס בחיי היומיום של העזתים, החל מגביית דמי חסות והתעשרות מהסיוע ההומניטרי שעליו הוא משתלט בכוח, דרך היותו השוטר השכונתי ומי שמחסל את המתנגדים לו ועד תפעול בתי החולים והעיריות שנותרו. באמצעות השליטה בסיוע הוא סוחט משפחות ומגייס ילדים בני 14 כדי לחדש את הכוח הצבאי שלו.

אבל ישראל, כמו ישראל, גוררת רגליים. בהתחלה זה היה בגלל לחץ ביידני, לאחר מכן הרצי הלוי שהתנגד בתוקף, וכיום גורמים אחרים שמים רגליים לדרג המדיני שמוביל את המערכה. "חיילי צה"ל לא יחלקו מזון לעזתים", מכריזות הכותרות, במסך עשן, כי אין אף אחד בדרג המדיני שדורש את זה. להפך - המטרה היא שחיילינו רק יאבטחו את המתחם מפני חמאס.

הדרג המדיני דורש שהסיוע יחולק רק במקומות שבהם צה"ל יגדיר וישלוט וינייד לשם אוכלוסייה. הפצ"רית, בקולו של הרמטכ"ל, מחייבת חלוקה באזורים נוספים

הגורם הבעייתי הראשון הוא מתפ"ש, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שם לא בוחלים באמצעים. גורמים בכירים ביחידה מנסים לסכל את התוכניות הרציניות שנבנו במערכת הביטחון לחלוקת הסיוע. הם מתדרכים גורמי חוץ מתחת לאף של הממשלה ומדליפים מידע מסווג לכלי תקשורת - בארץ ובעולם. מתפ"ש, אגב, זו יחידה שהיתה צריכה להיסגר מזמן. האחריות הישירה שלה למחדל אוקטובר נעלמת מעינינו, אבל הציבור צריך לדעת שזו יחידה כושלת שרואה אויב כאוהב, והיא מסרבת לתחקר את מעורבותה באחריות לטבח. אולי מחשש שכישלונה ייחשף.

הגורם השני הוא הפצ"רית. הדרג המדיני דורש שהסיוע יחולק רק במקומות שבהם צה"ל יגדיר וישלוט וינייד לשם אוכלוסייה. הפצ"רית, בקולו של הרמטכ"ל, מחייבת חלוקה באזורים נוספים, אם תישאר שם אוכלוסייה שלא תתפנה. כלומר, היא יוצרת צוהר תקווה לחמאס. הוא ימנע מהתושבים להגיע לאזור ההומניטרי, וישראל תהיה כבולה לפצ"רית חסרת אחריות. עמדת השרים מבוססת מבחינה ביטחונית ומשפטית, אבל המונופול של היועמ"שים בישראל על המדיניות מונע כל היגיון וצדק.

הסיוע ההומניטרי הוא כלי בידי חמאס לשימור שלטונו והוא חייב להיות כלי גם בידי ישראל. הממשלה, שמבינה את זה, חייבת לממש את המדיניות שלה. להעביר את האחריות ממתפ"ש, גוף שעסוק בטיפוח עצמו, לפיקוד דרום, גוף שרואה בהכרעת חמאס יעד מרכזי. כמו טנקים או מטוסים, כך גם הסיוע ההומניטרי הוא כלי חיוני לקראת הניצחון.