לחבק, לתמוך ולעזור להם להשתקם: החובה של כולנו למען החטופים השבים

בישראל שאחרי 7 באוקטובר, קשה לחשוב על המילה "חוסן" בלי לחשוב מייד על החטופים והשבים. החטופים הם סמל לשבר החוסן הלאומי, הרגע שבו הקרקע נשמטה תחת הרגליים, ואילו חזרתם הביתה ושיקומם - סמל לעוצמה, תמצית החוסן עצמו. שיקום השבים, חזרתם לחיים ושילובם בחברה מייצגים את פסגת החוסן.

בנובמבר 2023 הייתי חלק מהצוות בביה"ח שניידר שטיפל במבוגרות שחזרו עם ילדיהן, ובהסכם האחרון נפלה בידי הזכות לנהל את מחלקת השבים בביה"ח בילינסון, שקלטה תשעה שבים ושבות. אפשר לכתוב על התנאים שבהם הוחזקו הגיבורים האלו, על העינויים, ההתעללות והפציעות, אבל הייתי רוצה להתמקד בהיבט אחר.

השבים הביאו איתם, כל אחד בדרכו, השראה וחוסן שאין שני להם. כשהם צעדו לתוך המחלקה, מתאחדים בזעקות של התרגשות, געגוע וכאב עם משפחתם, ניתן היה ברגע אחד להבין שחוזרים אלינו אנשים זקופים, גאים, שהסתכלו לרוע טהור בעיניים ונותרו אנושיים, הגיבו אליו בחברות, בערבות הדדית, בגבורה ובניצחון.

כרופאים, אנחנו מלווים אנשים ברגעים הכי שבריריים שלהם. תפקידנו הוא להאיר להם את הדרך, להגיע לאבחנות, לטפל בהם וללוות אותם אל המזור. אבל במקביל קורה תהליך הפוך - הם מאירים גם את דרכנו שלנו, ממלאים אותנו בכוח ובשליחות, מטעינים מחדש את ערכינו ומאפשרים לנו לתת תקווה למטופלים נוספים.

המפגש עם השבים היה עבורי פסגה של ההדדיות הזו. כשקיבלתי את התפקיד חשתי אחריות עצומה. ידעתי שיהיה מאתגר, אך מה שלא חשבתי זה שאני אטען בכל כך הרבה תקווה, שהמפגש הזה יעניק משמעות חדשה עבורי לאהבת החיים ולרצון לנצל אותם, לחוות דברים פשוטים ולהפיק מהם כל מה שאפשר וכמה שיותר. כשעומדים לצד מישהו שיש קרן שמש על פניו, כמו תינוק שמעריך כוס מים קרים - קשה לא לחשוב מחדש על החיים ומשמעותם.

מסע השיקום של השבים מתחיל באיחוד עם משפחותיהם, אך צעדיו הקשים והמשמעותיים ממשיכים ברגע השחרור ולשנים קדימה. יש חשש מהלא נודע ולאן הולכים מכאן. מעבודות שהובילה פרופ' זהבה סלומון על פדויי שבי ממלחמת יום כיפור, ידוע שלשבי יש השפעה גם עשורים רבים לאחר השחרור, כולל תחלואה גופנית ונפשית, על איכות החיים ותוחלתם.

שיקום - בתחילה אינטנסיבי ולאחר מכן ארוך טווח במודל הדרגתי - מטרתו היא להגביר חוסן, לצמוח מהטראומה ולאתר באופן פרו־אקטיבי, באמצעות בדיקות תקופתיות, הדרכה וחינוך לבריאות, מצבים הדורשים התערבות וטיפול.

המחויבות לחברות

חובתנו כחברה לחבק את השבים ולתמוך בהם, לעזור להם להשתקם בכל דרך שניתן, מרגע חזרתם ועד עולם. כולנו רואים אותם יוצאים להילחם להחזרת חבריהם שנותרו בשבי, אף שהיו אמורים להקדיש כעת את כל זמנם לשיקומם העצמי.

הדבר הזה עצמו מבטא חוסן, אנושיות ומחויבות לחברות, והוא מעורר השראה כשלעצמו. אי אפשר לא להצטרף לקריאתם זו. השיקום שלהם, ושלנו כאומה, לא יהיה שלם בלי שכל 59 החטופים יחזרו.

ב־4 במארס 2025, כשאחרון השבים שוחרר ממחלקתנו, הדבר הראשון שעשינו היה להכין אותה לקליטה. היא מוכנה להפעלה בתוך דקות ספורות - התרופות מוכנות במגירות, והחדרים עם מיטות שרק מחכות שישכבו בהן - רק שיבואו, עוד היום.

הכותבת היא מנהלת פנימית ה' ומחלקת השבים בביה"ח בילינסון מקבוצת כללית