מקורבנות - לנאשמים ברצח

מי שנשאלו לפני כעשור מהי הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על זיכרון השואה, היו מצביעים על הפרידה מדור שורדי השואה. אך איום נוסף מתעצם בימים אלה: האשמת מדינת ישראל ברצח עם בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ).

ההליך המתנהל ב־ICJ הוא שיאה של המתקפה המשפטית שבפניה עומדת מדינת ישראל, ושתכליתה לשרת את המערכה נגדנו בתודעה העולמית. אויבינו מבקשים לצבוע את ישראל לא רק כ"סתם" מדינה המבצעת פשעי מלחמה, ולא רק כ"מדינת אפרטהייד" - אלא ככזו המבצעת את "פשע הפשעים" הנורא מכל.

אך מה להליך העוסק באירועים המתרחשים 80 שנה לאחר מעשי הזוועה ולשימור זיכרון השואה? חלק מאויבינו סבורים שהשואה היא זו שהצדיקה את הקמת המדינה וזיכתה אותה בתמיכה בינלאומית. בעיניהם, ישראל היא פרויקט "זר" שנולד מהשואה, והפלשתינים הם שמשלמים את מחיר פשעיהם של האירופאים. הם טוענים שעל היהודים "לשוב לארצותיהם".

דרך אחת שבה נלחמים אויבינו בנרטיב השואה היא הכחשת השואה או היקפה. דרך זו, שפושטת בעולם הערבי, נתקלה עד כה בהתנגדות בעולם המערבי, אך אין להקל ראש בסיכון הטמון בה. דרך נוספת, שבאה לידי ביטוי בדוקטורט של אבו מאזן, למשל, היא לקשר בין התנועה הציונית לבין המשטר הנאצי, עד כדי הצגת השואה כמזימה משותפת של שניהם.

הדרך החדשה, שמתבטאת בהליך ב־ICJ, היא הצגתה של מדינת ישראל כמבצעת פשעים נאציים. הדבר נועד לפגוע בזיכרון השואה, ומשרת כמה יעדים נוספים:

ראשית - יש בדבר מרכיבים אנטישמיים המביאים לדמוניזציה של דמות היהודי והישראלי (ואף מצדיקים את הפגיעה בהם): לאיזו אמפתיה ראוי עם שביצעו בו שפטים נוראים כל כך - והוא מסוגל בעצמו לחזור עליהם?! אין הצדקה לקיומה של מדינת לאום לעם זה. יתרה מזו, למה על העמים האחרים לכבד, להנציח ולשמר את זיכרון השואה?

שנית - יש בכך זילות חמורה של פשע רצח העם, בייחודו ובהבחנה בינו לבין כל הפשעים האחרים שבמשפט הבינלאומי.

כפועל יוצא מכך, נוצר כרסום בחומרה של זוועות השואה, כשמנסים לצבוע את הלחימה הקשה בעזה כ"רצח עם" ומטושטשים הגבולות שבין "פשע הפשעים" לבין טרגדיות אנושיות (ובכל מלחמה יש רבות כאלה, גם כשמצייתים לדין הבינלאומי). עלילת הדם הזו מנסה לשחוק את ייחודו של הפשע החמור ביותר שבוצע בתולדות המין האנושי.

וכך, אמנת רצח העם, שנולדה מתוך השואה, הפכה לכלי המשמש לכרסם בזיכרונה. השילוב בין הדמוניזציה של דמות היהודי מצד אחד, לבין הקלת הראש בפשע הנורא של השואה מהצד השני, הוא רעיל לא רק לישראל - אלא גם לאומות העולם, והוא כורת את הענף שעליו יושב ה־ICJ עצמו.

עלינו להזכיר לאומות העולם שזיכרון השואה אינו עניינו הבלעדי של העם היהודי, אלא בעיקר הוא נועד להבטיח גם להן ש"לעולם לא עוד".

ד"ר נויפלד הוא מומחה למשפט בינ"ל, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית מחקר במרכז מינרבה לשלטון החוק באונ' חיפה