ב־24 באוקטובר 2021 קיבלה ממשלת ישראל שורת החלטות לטיפול יסודי במה שכינו "תוכנית לטיפול בתופעת הפשיעה והאלימות במגזר הערבי לשנים 22' עד 26'".
שישה סעיפים יש בהצעה, ובהם פירוק ארגוני פשיעה והפחתת האמצעים הכלכליים העומדים לרשות ארגוני הפשיעה; העלאת תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל בכלל, ושל תושבי הנגב הערבים בפרט; הקטנה משמעותית של מספר כלי הנשק המוחזקים באופן בלתי חוקי בחברה הערבית; הגברת אמון הציבור הערבי במערכת אכיפת החוק; הגברת השיתוף והשותפות ביישום התוכנית עם נציגים מהחברה הערבית; העצמת החברה הערבית וחיזוק החוסן הקהילתי להתמודדות עם אלימות במרחב המקומי, והוקעת תופעות אלימות ופשיעה.
קוראים את החלטת הממשלה מול נתוני האלימות והפשיעה בחברה הערבית. 74 נרצחים מתחילת השנה. יותר מכפול מאז התקבלה אותה החלטה, שלמרות שלל סעיפיה אין בה שום סעיף שמתמקד בחינוך.
זה מתמיה, כי חינוך והשכלה הם סוכני בלימה של אלימות ופשיעה. לראיה, החינוך נגד אלימות ופגיעה מינית בבתי הספר החל מגיל צעיר. הועלתה המודעות בקרב ילדים לגבי זכותם על גופם, וזה מתבטא גם במספר התלונות נגד פוגעים ומטרידים מיניים.
בשנת 2021 הנפיק מרכז המידע והמחקר של הכנסת מסמך שהצביע על ממדי הפשיעה בקרב בני נוער במגזר הערבי. המסמך נשען על נתוני משטרת ישראל, שלפיהם בעוד במגזר היהודי נרשמה בשנים 20' עד 21' ירידה במספר התיקים שנפתחו לקטינים, לעומת 2019 - חלה עלייה של 30 אחוזים בקרב קטינים לא יהודים, שרובם המכריע מהמגזר הערבי.
אותו מסמך חושף גם שתלמידים בחינוך הערבי חשופים לאלימות בשיעור גבוה מאשר במגזר היהודי. כבר אז הנתונים היו אמורים להדליק אור אדום אצל מקבלי ההחלטות, כולל באותה הצעת ממשלה שעד היום לא מונה פרויקטור להוציאה לפועל.
ולא שלא היו ניסיונות לגיוס מערכת החינוך לטיפול בנושא. עמותת יוזמות אברהם השיקה תוכנית "קהילות בטוחות", שבמסגרתה מחנכים מהמגזר הערבי עברו הכשרה מיוחדת בנושא כדי לקבל כלים "ליצירת אקלים חיובי יותר בבתי הספר ולהתמודד עם תופעות אלימות ותוקפנות בקרב תלמידים".
אבל למדינה אסור להסתמך על רצונם הטוב של ארגוני המגזר השלישי, לא תמיד יש בידם האמצעים. זה תפקידה של המדינה, בטח בעת משבר כה דרמטי. חינוך מתחיל מהבית ומדוגמה אישית, ולא רק על ההורים והסביבה אלא גם על ראשי הערים מוטל תפקיד להנהיג לדרך הנכונה פעולות חינוכיות המשפיעות לאורך זמן, וכך גם על החינוך הפורמלי.
לכן, במקום לחפש בציציות עברם של מקבלי פרסי ישראל, חייב שר החינוך, יואב קיש, להתעשת וממש להתנפל על הנושא הזה ולפעול מיידית. לגבש תוכניות לימוד מיוחדות בנושא האלימות. להכין תוכניות להעצמת בני נוער. לפעול להגברת חופש הביטוי. להעניק כלים למנהלים ולמחנכים לפעולה חינוכית בנושא בתחומי בתי הספר, ובעיקר לשלב אותם בהצעת פתרונות חינוכיים. הכל מתחיל ונגמר בחינוך. לטיפולך, השר קיש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו