כנגד ארבע בנות דיברה התורה: רק כשכל הקולות יישמעו, נוכל להגיע לחירות

על ארבע בנות דיברה ההגדה בפסח תשפ"ה - החכמה, הרעה, התמה וזו שאינה יודעת לשאול. ארבע קושיות שלא תמיד יש עליהן תשובות טובות.

החכמה: מתי תישבר תקרת הזכוכית?

החכמה חוזרת מיום עבודה עמוס, מכינה אוכל לילדים ובשעת לילה מאוחרת שוב שואלת את עצמה "למה בעצם אין עדיין שוויון אמיתי בעולם העבודה?" איך קורה שלמרות ההשכלה שלה, והיכולות, והחריצות, והג'ינגול בין הבית לקריירה, היא צעד אחד אחרי הגברים שעובדים איתה.

היא יודעת שלפי מדד המגדר, יש פער של כ־20% בשכר של נשים וגברים בתפקידים זהים. במדד העוצמה הפוליטית והכלכלית, יש פער של 61% לטובת גברים. רק חמש נשים משמשות שרות בממשלה הנוכחית, רק שתי מנכ"ליות מכהנות במשרדים ממשלתיים, שלוש נשים יושבות בפורום מטכ"ל ואחת בקבינט הביטחוני. מיעוט או העדר נשים במוקדי כוח ממשלתיים משפיע באופן ישיר על קבלת החלטות מדיניות.

הרעה: למה הם קוראים לי מרשעת?

היא מתריסה: "למה התנהגות שנחשבת 'אסרטיבית' אצל גבר מתויגת כ'אגרסיבית' אצלי?" היא יודעת. נשים נשפטות על לבושן, משקלן ומראן הכללי יותר מגברים בסביבות עבודה, בפוליטיקה ובמדיה. הסטנדרט הכפול מתבטא גם בשיפוט התנהגותי - נשים אסרטיביות מתויגות לעיתים קרובות כ"קשות" או "לא נעימות", בעוד גברים המפגינים אותה התנהגות נתפסים כ"מנהיגים" ו"החלטיים".

נשים בתפקידי ניהול נאלצות לנווט בזהירות בין הציפייה להיות "נשיות מספיק" לבין הצורך להפגין סמכות. היא רוצה שישפטו אותה בזכות יכולותיה, ויתייגו אותה כפי שמתייגים את המנהל המקביל אליה. זה מורכב, היא יודעת, ומסדרת את האיפור רגע לפני שתיכנס לישיבת ההנהלה.

התמה

למה אני צריכה לחשוש שיפגעו בי? ושואלת בתמימות: "איך זה שאני עדיין מפחדת ללכת לבד בלילה? למה יש אנשים שרואים בגופי הפקר?" היא יודעת. בישראל, כ־200 אלף נשים חוות אלימות במשפחה, אך רק רבע מדווחות. הטרדות מיניות במרחב הציבורי ובמקומות עבודה נותרו תופעה רחבה, ולמרות מי־טו, רק מעטות מדווחות לרשויות. הן חוששות שלא יאמינו להן או שיתייגו אותן כבעייתיות.

היא רוצה שיהיה בישראל תקצוב ראוי למקלטים ולקווי חירום, הכשרה מותאמת לאנשי מקצוע, חינוך למניעת אלימות מגיל צעיר וטיפול בגורמי שורש כמו אלכוהול, סמים וגישה לנשק.

זו שאינה יודעת לשאול

איך מצמצמים פערים חברתיים? זו שאינה יודעת לשאול היא גם זו שממילא קולה ייעלם. היא יודעת. נשים מקבוצות מוחלשות חוות לעיתים קרובות אפליה כפולה. אם הן עם מוגבלות כלשהי, כנראה ישתכרו 40% פחות מעמיתים ללא מוגבלות. אם הן מבוגרות, ככל הנראה ייאבקו בגילנות ובאפליה בתעסוקה, ואם הן גרות רחוק - יפסלו אותן כי אין לידן תחנת רכבת.

פעמים רבות נשים מקבוצות מוחלשות יסבלו מעוני בגיל הפרישה בשל פנסיה נמוכה, שהתקבעה כתוצאה משכר נמוך לאורך הקריירה וקטיעות בחיי העבודה. היא רוצה שיראו אותה, שינגישו משאבים ושייתנו לנשים כמותה מקום בשולחן מקבלי ההחלטות. אבל היא לא יודעת לשאול. אז היא שותקת.

בהגדה של פסח יוצאים בני ישראל מעבדות לחירות. בדרך הם קורעים את ים סוף ורואים ניסים. הם יודעים. השינוי אפשרי. הצעד הראשון הוא הכרה באתגרים, הנכחתם בשיח הציבורי וקידום מדיניות ברורה לתיקון. הצעד השני הוא יצירת שותפויות רחבות - בין נשים וגברים, בין ארגונים ובין מגזרים שונים בחברה.

רק כאשר כל הקולות הנשיים יישמעו וייענו, נוכל להבטיח חברה שוויונית, שבערב פסח 2045 נשים יהיו בכל מקום שאליו הן רוצות להגיע.

יפעת סלע היא יו"ר תנועת "אמונה" – נשים דתיות ציוניות