האם נגזר על מדינת ישראל לעבור מעימות עם מדינה אחת בעלת יומרה לאימפריה מרחבית - כלומר, מצרים, לעימות עם אחרת כזאת - איראן, וממנה לעימות עם שלישית כזאת - טורקיה? מבחינה גיאו־אסטרטגית, לתולדותינו בעשרות השנים האחרונות יש אופי מעין־תנ"כי. ישראל בת זמננו, כמו זו הקדומה, מוצאת עצמה במעמד של עצם בגרונה של המדינה התורנית השואפת להשתלט על מרחב הסהר הפורה וסביבותיו, שישראל נמצאת במרכזו.
אבל עכשיו ישראל עלולה לעמוד מול שאפתנות אימפריאלית של שתי מדינות חזקות יחסית במרחב - איראן וטורקיה. בשנת 1979 יצאה מצרים ממעגל הסכסוך המיידי איתנו כשחתמה על הסכם שלום ולמעשה ויתרה על תמיכתה בערביי ארץ ישראל. כך היא נטשה, לפחות לפי שעה, את יומרתה האימפריאלית במרחב.
האינטרס הברור של ישראל הוא להימנע מעימות ישיר עם טורקיה. בוודאי עכשיו, כשלא הוסר עדיין האיום האיראני, אבל גם אחר כך. אין לנו עניין להתעמת עם מדינה חזקה וחברה בנאט"ו. גם לארה"ב יש עניין למנוע עימות בין שתי בעלות ברית חשובות שלה, שתיים שהיא מקווה לייצב באמצעותן ובאמצעות סעודיה ומצרים את המרחב.
באותה שנה ממש עלה לשלטון משטר מוסלמי־שיעי קנאי באיראן והחל לשלב עימות עם ישראל בתוך מסעו להשתלט על המרחב. העימות הזה עדיין לא הוכרע ומגיע עתה לצומת גורלי. האם כבר עכשיו, טרם הכרעתו, מתהווה עימות עם מתיימרת חדשה־ישנה לאימפריה מרחבית, טורקיה האסלאמיסטית של ארדואן?
העימות הגורלי עם איראן מתקרב עכשיו להכרעה - האם המיזם הגרעיני של איראן יפורק (בהסכם או בכוח הזרוע), או שמא יגיע לכלל מימוש ביצירת נשק גרעיני? לא ידוע כמה זמן עוד נשהה בצומת הזה, אבל כשלעצמן, כל אחת מהאפשרויות לחצות את הצומת - לא רק הגרעוּן, אלא גם פירוק בכוח או פירוק בהסכם - אינן מסיימות את העימות. ברור שגרעוּן איראן יפתח את הדלת לאיום חמור על ישראל ועל שכנותיה. אבל גם פירוק המיזם הגרעיני, בכוח או בהסכם, ללא חיסול משטר הרשע השיעי, לא יסיר את האיום לאורך זמן. לפיכך, ייתכן כי בטרם הכרעה מובהקת, וגם לאורך זמן, תתפתח סכנה מוחשית שבעוד האיום האיראני לא סוכל, יתפתח גם איום טורקי.
טורקיה מסוכנת לא רק בגלל האידיאולוגיה האסלאמיסטית, ולא רק בגלל הרטוריקה החסלנית נגד "הישות הציונית", אלא בראש ובראשונה בגלל פעולות ממשיות. היא מתנהגת, ולא רק מדברת, כגורם שאפתני מעין־אימפריאליסטי. היא בוחשת בקרן אפריקה, בסודאן, בלוב, ובעבר הלא־רחוק גם במצרים. היא "מארחת" פעילי טרור של חמאס, מסיתה כבר זמן רב בירושלים המזרחית ומתקרבת אלינו צבאית מצפון סוריה אל מרכזה ומשם אולי לדרומה. פורסם שהטורקים מתכוונים להפעיל את שדה התעופה הצבאי הסורי הגדול ליד חומס, ואף החלו בפעולות לוגיסטיות לתכלית זו ולקראת הצבת סוללות להגנה אווירית.
זה לא רק עלול לשבש את חופש הפעולה האווירית של ישראל בסוריה הג'יהאדיסטית, אלא גם אולי מבשר ירידה של טורקיה דרומה עד לכדי חיכוך ישיר עם ישראל בחרמון, בבשן ובדרום סוריה כולו. לא בכדי חזרה ישראל והפציצה קשות את השדה בחומס לפני ימים אחדים.
האינטרס הברור של ישראל הוא להימנע מעימות ישיר עם טורקיה. בוודאי עכשיו, כשלא הוסר עדיין האיום האיראני, אבל גם אחר כך. אין לנו עניין להתעמת עם מדינה חזקה וחברה בנאט"ו. גם לארה"ב יש עניין למנוע עימות בין שתי בעלות ברית חשובות שלה, שתיים שהיא מקווה לייצב באמצעותן ובאמצעות סעודיה ומצרים את המרחב.
האם הממשל הנוכחי בטורקיה יירתע מעימות עם ישראל? כדי למנוע עימות, נדרשת חציצה: טורקיה והמשטר שהקימה בדמשק ישלימו עם נוכחות והשפעה שלנו בבשן ובהר הדרוזים, ולא יקוממו נגדנו סונים במחוז דרעא, כמו שאירע לאחרונה; ואילו ישראל תימנע מתמיכה פעילה בכורדים הסורים שבצפון ובמזרח, אויבי הטורקים. חלוקה ברורה בין טורקיה לישראל בסוריה היא מפתח לייצוב האזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו