דרושה רשות לאומית למאבק בעוני

העוני הוא רווחי מאוד • מלחמת האינסוף בעוני מייצרת אינסוף ג'ובים • אם הביטוח הלאומי הוא הגוף החשוב במלחמה בעוני, משרד החינוך הוא הגוף החשוב בהנצחתו

הומלס מחטט בפח. אילוסטרציה, צילום: דודו גרינשפן

מזל טוב. בשבוע שעבר הוקמה בישראל רשות לאומית למאבק בעוני. יוזמה של מפלגת ש"ס, שאליה תכף נגיע.

זה לא הגוף הראשון שמוקם ל"טיפול בעוני", זהו כנראה הגוף המאה. כדי להבין את תעשיית העוני בישראל, צריך להבין את המפה. הגוף העיקרי שנלחם בעוני הוא המוסד לביטוח לאומי, שמעביר כ־250 מיליארד שקלים בשנה בצורה של קצבאות, חלקן הלא מבוטל הולך לאנשים שאינם עניים.

הביטוח הלאומי אינו אחראי כמובן על אופן חלוקת הכספים או על הקריטריונים, והקצבאות שלו הן כנראה המרכיב החשוב והיעיל להתמודדות עם עוני, ועדיין - מדובר בגוף ביורוקרטי מסואב, שהיה ניתן לצמצם בחצי את עלות הפעלתו, שלא לדבר על חלקו בעידוד פתרונות עוני שלא רק שאינם יעילים, הם גם מנציחים אותו.

מלבד הביטוח הלאומי, כל משרדי הממשלה עוסקים בעוני. משרד הביטחון דואג לחיילים בודדים, לאלמנות, לנכים וליתומים, משרד הבריאות דואג לשירותי בריאות בחינם, משרד השיכון דואג לדיור ציבורי, לסיוע בשכר דירה ולהנחות לרכישת דירות, משרד האנרגיה דואג למענקי חימום ולהנחות בחשמל, משרד התחבורה מעניק הנחות לזכאים, שלא לדבר על התחבורה הציבורית שפועלת להשיג כיסוי מרבי (כלומר, שוויון) על חשבון תדירות ומהירות.

משרד הפנים מפעיל תוכנית לחלוקה של כרטיסי מזון. למה, אגב, משרד הפנים? התשובה היא ש"ס. העיריות מפעילות מחלקות רווחה. וכמובן יש משרד ייעודי לנושא, משרד הרווחה, המכונה גם "המשרד לשירותים חברתיים". קיימים גם גופים ממשלתיים כמו המועצה לביטחון המזון, וגופים מחקריים. מעבר לכך קיימים ארגוני סיוע, פרטיים או ממומנים ע"י המדינה.

עשרות גופים עוסקים במחקרי עוני - מהלמ"ס ובנק ישראל, דרך מחלקות מחקר פנימיות בבט"ל ובמשרדי הממשלה, ועד לאקדמיה. ישראל מכורה למלחמה בעוני, עד כדי כך ששכחה מהו בכלל עוני ומהן מטרות המלחמה בעוני. ולמה ישראל מכורה למאבק בעוני? כי העוני הוא רווחי מאוד, מלחמת האינסוף בעוני מייצרת אינסוף ג'ובים, כלכלת המלחמה בעוני היא מהענפים הרווחיים במדינה.

אם הביטוח הלאומי הוא הגוף החשוב במלחמה בעוני, משרד החינוך הוא הגוף החשוב בהנצחתו. למדינה יש מחויבות לעזור לעניים לקבל רמת חיים סבירה, אך מחויבות לא פחות קטנה היא למנוע עוני עתידי, וכאן המדינה פועלת הפוך. משרד החינוך מנציח עוני, בעיקר במגזר הערבי ובמגזר החרדי.

לימודי ליבה כמו אנגלית ומתמטיקה, כישורי מחשב, מדעים ושפה הם הדרך היחידה לצאת ממעגל העוני. מדינת ישראל באופן אקטיבי בולמת את האפשרות הזו. אגב, לא רק החרדים והערבים סובלים מהיעדר חינוך - גם בחינוך היהודי הלא־חרדי ארגוני המורים מבטיחים שהכסף הגדול יושקע בתגמול ובוותק, ולא במצוינות. באמצעות כל שקל שהיה מושקע במורה צעיר למתמטיקה, היינו יכולים לחסוך כמה שקלים בקצבאות ומשק לא יעיל כמה שנים אחר כך.

משרד החינוך הוא לא מחולל העוני היחיד במדינה. משרד החקלאות, למשל, נלחם למען שמירה על מחירים גבוהים של תוצרת חקלאית לטובת קרטלים חקלאיים. מחירי המזון בישראל גבוהים כי הם מתוכננים להיות גבוהים. משרד הכלכלה, למשל, דואג למשק לא יעיל ככל הניתן, ומנציח משכורות נמוכות כמעט בכל פעולה.

המועצה לביטחון תזונתי, עוד גוף מנציח עוני, קבעה בדוח האחרון שלה שבישראל 265 אלף משפחות החיות ב"אי־ביטחון תזונתי חמור", טענה שלו היתה נכונה, היתה הופכת מוות מרעב לגורם התמותה מספר אחת בישראל. למרות הטענה הזו, לא מצאה המועצה נכונות לכתוב על חשיבות גיוון מקורות המזון והגברת התחרות בענף.

הרשות הלאומית החדשה למאבק בעוני רק תנציח אותו, תספק דוחות עם הרבה צבע ומעט נתונים, ותדרוש בעיקר עוד תקציבים למנגנונים שעיקר פעילותם תהיה הנצחה של הפעילות שלהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר