הרהורים בעקבות כנס המאבק באנטישמיות

משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות ערך כנס גדול לקידום המאבק באנטישמיות. ברקע תחושות מעורבות, נוכח התגברות גילויי האנטישמיות בעולם, שהואצה מאז טבח 7 באוקטובר, מצד אחד - ומהצד השני, תחושה שבעקבות עליית הנשיא טראמפ לשלטון והתחזקות גורמים אנטי־אסלאמיסטיים באירופה, המערב מאמץ גישה תקיפה יותר במאבק באנטישמיות.

הכנס עמד בסימן הניסיון למנף את התחזקות הימין במערב לקידום מדיניות נחרצת, תוך מתן לגיטימציה לגורמי ימין אירופיים שעד כה ישראל נמנעה מלתת פומבי לקשריה איתם, על בסיס ההבנה שהם ימנפו לגיטימציה זו לחיזוק כוחם. בפועל, אימוץ מדיניות זו ממקד את המאבק באנטישמיות בשניים משלושת הממדים שלו, תוך התעלמות מהממד השלישי, החשוב לא פחות. במערכה נגד האנטישמיות יש צורך:

א. לחזק את הגורמים שמכירים בצדקת עמדותיה של ישראל ובזכויות העם היהודי, ושמוכנים להיאבק עבור ההגנה על היהודים באשר הם. יש להעמיד לרשותם ידע ומשאבים חיוניים לקידום תפיסותיהם.

ב. לתקוף את היריבים: הימין האנטישמי, הרשות הפלשתינית, גורמי הברית האדומה־ירוקה - קרי הפרוגרסיבים הקיצוניים במערב ונציגי האסלאם הקיצוני - וגורמי שמאל המשתפים פעולה בקידום האנטישמיות החדשה, המשתמשת באנטי־ציונות כמסווה לאנטישמיות הישנה והמוכרת, המתבטאת בשנאת יהודים. לשם כך, צריך לחשוף את כוונותיהם האמיתיות ואת שיטות הפעולה שלהם, ולנקוט צעדים להצרת צעדיהם גם באמצעות חקיקה. הנשיא טראמפ מיישם מדיניות זו.

ג. לאמץ מדיניות רב־ממדית (דיפלומטית, חינוכית, תקשורתית, צבאית, משפטית ועוד), שתשפיע על מי שטרם גיבשו דעה ושמושפעים מעמדות הצדדים. רובם נמצאים במרכז הפוליטי של מדינות המערב. מדאיגה מכל היא השחיקה המתמשכת בנכונותם להיאבק נגד האנטישמיות, בעיקר כשהיא מציגה עצמה כאנטי־ציונות.

כאמור, המדיניות שהוצגה בכנס בחרה להתמקד בשתי המשימות הראשונות. התוצאה היתה שגורמים שיכולים להשפיע על קידום המטרה השלישית בחרו לא להשתתף. בלטה בהקשר זה החלטתו של הפילוסוף הצרפתי־יהודי ברנאר־אנרי לוי לבטל את השתתפותו, וגם כמה מהארגונים המייצגים את יהדות המערב נרתעו מלקחת בו חלק.

ישראל לא יכולה להיות בררנית בבחירת ידידיה. בעקבות הטבח שהובילו גורמי האסלאם הקיצוני הפלשתיני באזרחיה ב־7 באוקטובר, היא חייבת לשתף פעולה עם יריבי האסלאם הקיצוני במערב. ברור גם שהמדיניות הפייסנית של המרכז הפוליטי במערב כלפי האסלאם הקיצוני מבית מדרשם של האחים המוסלמים, וכן הביקורת של המרכז הפוליטי כלפי ישראל, הגובלת בעוינות, אחראיות להתחזקות האנטישמיות (בדגש על האנטי־ציונות) ומקשות יצירת שפה משותפת עם מרכיבי המרכז הפוליטי.

אף על פי כן, ויתור על המרכז הפוליטי הוא מהלך שישראל לא יכולה להרשות לעצמה, גם בעידן טראמפ. הרי בסופו של דבר, האופן שבו תתפתח המערכה על עתיד האנטישמיות ויעוצב הנרטיב של רבים במערב ביחס לישראל, יושפע בראש ובראשונה מההתפתחויות בקו המגע בין האנטישמים ותומכיהם לבין גורמי המרכז הפוליטי.

כמו כן, יש להכיר בכך שמעבר לצורך להיאבק באנטישמיות ובדה־לגיטימציה שנעשית לישראל - המערכה נגד האנטישמיות היא עניין קיומי עבור הקהילות היהודיות בתפוצות, שחלק מהנהגותיהן חש אי־נוחות רבה מההתקרבות של ישראל לגורמי ימין מובהקים. לכן יש לחזק את הדיאלוג עם הקהילות היהודיות, ולהגיע להבנה לגבי הדרך שבה ניתן לקדם את כל שלושת היעדים בעת ובעונה אחת, תוך מתן עדיפות לצורכי ישראל וגילוי רגישות לתובנות של מנהיגי הקהילות היהודיות.

תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר הוא ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. בעבר מנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים וראש חטיבת המחקר באגף המודיעין