כל הדרכים מובילות לוויז

הישראלים, שכבר התרגלו למספרים של מאות מיליונים, עוברים עכשיו לשלב המיליארדים. כבר היו פה יציאות ענק, אבל היציאה הזאת של Wiz מטריפה את החושים. סדרת המערכונים של "ארץ נהדרת" על הילד שההורים רוצים שיעבוד בהייטק נראית פתאום קצת לא מעודכנת. רק טסלה וגלידות ויוגה? בחייאת, רפפורט קיבל חוזה לכלבה שלו מיקה, שיש לה פרופיל לינקדאין משלה, ושלצערנו נפטרה רגע לפני שזכתה לראות את עסקת הענק מתממשת.

והכל בזכות, לא בחסד: עבודה קשה, כישרון ענק ולימודים. רפפורט לא קיבל כלום בחיים על מגש של כסף. והוא חמוד ממש ויש לו ערכים, ובמסיבת פורים השנתית של Wiz דאגו, בין שלל הכוכבים שזימרו מדונה, להעלות גם את דניאל וייס, ששני הוריו נרצחו בבארי בשבת הארורה ההיא. ומגיע לו, כמו שמגיע לכל מי שעושה אקזיט. באמת חבר'ה מדהימים, מלח הארץ, הפכו את ישראל למעצמה טכנולוגית וכלכלית.

אבל אותו הייטק שאנחנו סוגדים לו גם יצר קיטוב שספק אם נהגי הקטר של המשק מודעים אליו: לא בין ספרדים לאשכנזים, נשים וגברים, יהודים וערבים, אלא קיטובי בסיס, הפערים שמהם עשוי כל פאנל ושפוליטיקאים נהנים לעיתים לטפח. הפער האדיר שנוצר הוא בין שכבה שלמה של אחיות ועובדים סוציאליים ופקידים בבנק ואמנים ויוצרים, שכולם משכילים ורחבי אופקים ונושאים בנטל ומרוויחים כלום - לבין מי שמראש מסומן לחלום הצלחה כלכלית ולהגיד "גיוס סיד" ו"ראונד איי", כאילו מדובר היה ב"תביא חלב כשאתה חוזר מהעבודה".

ההייטק הישראלי מדהים, ויש מיליון תוכניות נהדרות שהוא שותף להן ותומך בהן, ואנשים כמו אסף רפפורט ראויים להמון כבוד והערכה. אבל בסופו של דבר, שכבה שלמה של אנשים נפלאים שפעם זכתה להמון הערכה נותרה מאחור; שכבה, שלהבדיל ממיקה הכלבה, אפילו לא תקבל הצעה לחוזה כחלק מעסקת ענק. להצלחה אקזיטים רבים - הכישלון? הוא בתלושי משכורת ובנס מאבקה

הכל וכולם נשפטים, וכן - גם שופטים את עצמם בערכים של הייטק: אתה רופא נהדר במערכת הציבורית? איזה בזבוז, לך תרשום פטנטים, תעשה ביומד. אתה בכיר בצבא ומשתחרר? חפש מייד איזה בורד, השניים שהיו פקודים שלך בטייסת בדיוק הקימו חברה. רון חולדאי היה רגע בעסקים אחרי שהשתחרר, ואז התמודד על מכרז לניהול גימנסיה הרצליה כי ראה בחינוך אידיאל. בערכי ההייטק שהשתלטו על ישראל חולדאי הוא פראייר, מזל שאיכשהו הסתדר לו בפוליטיקה, כי בתכלס, כלכלית, היה עדיף איזה שני דירקטוריונים.

גם אנחנו התחלנו לשפוט את עצמנו בערכים של הייטק: לא משנה מה אתה עושה, אתה לא באמת מצליחן אם אין לזה טייטל של ערך כספי. אני מביטה בעיניים כלות במסיבת פורים של Wiz בזמן שבתיאטרון עדיין מכינים קפה נמס בכוס חד־פעמית שבמקרים רבים צריך להביא מהבית. ולא, אין סיכוי שהכסף הגדול של ההייטק ייגע ביצירה הישראלית. נועה קירל תקבל עשרות אלפי שקלים על שיר אחד, יתרמו לשילוט באיילון, אבל לעולם לא יחשבו שאמנות ותרבות הן הדברים שבעזרתם, עדיין, אפשר לשנות תודעה.

ההייטק הישראלי מדהים, ויש מיליון תוכניות נהדרות שהוא שותף להן ותומך בהן, ואנשים כמו אסף רפפורט ראויים להמון כבוד והערכה. אבל בסופו של דבר, שכבה שלמה של אנשים נפלאים שפעם זכתה להמון הערכה נותרה מאחור; שכבה, שלהבדיל ממיקה הכלבה, אפילו לא תקבל הצעה לחוזה כחלק מעסקת ענק. להצלחה אקזיטים רבים - הכישלון? הוא בתלושי משכורת ובנס מאבקה.