לא להירדם בחזית הלבנונית

הודעות רשמיות מלמדות שישראל פתחה בשיחות על הסדרת קו גבול מוסכם עם לבנון. הסכמה על הגבול מבורכת, אך צריך לשמור על אינטרסים ישראליים ובראשם שרטוט קו גבול בר־הגנה שיאפשר חיים בטוחים ביישובי הצפון. הגבול החדש צריך להיקבע בעקבות המלחמה והניצחון הישראלי, ולא על סמך שחזור קו הגבול המנדטורי מלפני 100 שנה.

מאז הנסיגה הישראלית מדרום לבנון בשנת 2000 וההכרה הבינלאומית בקו הכחול, נותרו כ־13 נקודות במחלוקת. המחלוקות שימשו את חיזבאללה כתירוץ להצדקת התעצמותו ואיומיו לכיבוש הגליל. המלחמה ותוצאותיה לא מאפשרות חזרה למקום שבו עצרו שיחות ההסדרה בטרם 7 באוקטובר.

במשך כשנה חיזבאללה הפעיל אש מנגד, שהחריבה בתים ביישובי קו הצפון. מבצע חיצי הצפון חשף גם מצבורי נשק אדירים שנועדו לטבוח בתושבי ישראל. כעת, לאחר הריסת יעדי חיזבאללה שנועדו להסתערות על יישובי הצפון, הגיע הזמן לקבוע מחדש את הגבול באופן שימנע תוקפנות ויאפשר הגנה.

נסראללה היה הצד התוקפן במלחמה, חבר לסינוואר ולחמאס, וכעת על לבנון לשלם את המחיר. מאז, צה"ל גם התמקמם בנקודות חוצות גדר במקומות שבהם קיים אינטרס ביטחוני, ויש לשמר זאת ולשרטט את הגבול החדש באופן שיבטיח הגנה בת־קיימא, ויפגע בתמריץ לשוב ולתקוף אותנו.

למרות הדמיון למצב המשפטי שהביא להחלת החוק הישראלי בגולן, כאן מדובר בתיקוני גבול בלבד. בגולן הבסנו את הסורים שפלשו לשטחנו לאחר שהפכו את הרמה לבסיס קדמי להפגזת יישובינו. לאחר הכרעת התוקפן, הפכנו את השטח, שעליו היו לנו תביעות היסטוריות, לחבל ארץ פורח. גם ביחס לדרום לבנון יש לישראל תביעות היסטוריות.

ראשי הציונות ראו בליטני את הגבול הטבעי הצפוני, וקרקעות בדרום לבנון היו בבעלות יהודית. אך חרף התביעות הישראליות על השטח, ובניגוד למצב בגולן, מדינת ישראל אינה דורשת את הפיכת דרום לבנון לשטח ישראלי. אלא שהרקע הזה מעניק הצדקה לתיקוני גבול גם כשהטופוגרפיה מובילה ליצירת רצועת אבטחה מצומצמת שתאפשר חיים שלווים עד קו הגבול. כך נשקם את החיים שהשתבשו בעקבות המלחמה שבה פתחה לבנון.

יש כאן גם אינטרס בינלאומי מובהק. כדי להבטיח יציבות, יש לשלול תמריצים לתוקפנות. הניצחון הישראלי במלחמה על חיזבאללה צריך להתבטא בשטח. כדי שנוכל להגיע לשלום עם שכנינו, צריך להבהיר לנחושים שבאויבינו שאין אפשרות אחרת מלבד להשלים עם קיומנו, ושבחירה במלחמה תרע את מצבם.

בזיכרונות מגיני חניתה מהימים הראשונים לאחר עלייתה לקרקע, מתואר כיצד הגיע אליהם קצין בריטי שהסביר שהגנת היישוב מחייבת תפיסת שטחים שולטים מחוצה לו:

"...ביום קיץ חם עלה אלינו לחניתה אדם לבוש חליפה חומה ומגבעת חומה לראשו... אך הוא הגיע אלינו, ומייד פנה לערוך סיור בביצורים שלנו. 'מדוע אתם יושבים כאן בפנים? מדוע אינכם יוצאים ובונים לכם עמדות חוץ?'.

"הסברתי לו את התיאוריה שלנו בענייני התבצרות. הוא האזין לדבריי, ואחר רטן ברוגז כי ביצורים אלה אינם שווים מאומה, וכי אנחנו מוכרחים לצאת לקראת האויב... במשך הזמן התפרסם אותו אדם - תחילה בקרבנו ואחר כך גם בעולם כולו - בתפיסתו הצבאית הבלתי־שגרתית ובאמונתו המוסרית הנעלה. היה זה צ'רלס אורד וינגייט, שזכה בתוכנו לכינוי "הידיד". בשטח המדובר נדרשים כעת תיקוני הגבול.

בימים אלה, שבהם יש לישראל ידידים רבים בוושינגטון, עלינו לשנות את התפיסה הצבאית שאליה התרגלנו ולעצב מחדש, בעזרתם, את קו הגבול לאור האינטרסים שלנו. גבול בר־הגנה מוסכם יבטיח חיים בטוחים בגליל, ייצור תמריצים להימנע מלתקוף אותנו, וייסד תשתית שתאפשר הסכמי שלום מתוך עוצמה שיתרמו ליציבות עולמית.