טראמפ - ימין על מלא

ממשלו של דונלד טראמפ, אם נשפוט לפי המינויים שעליהם הכריז הנשיא הנבחר, יהיה כנראה "ממשל ימין על מלא", ויש שיאמרו ממשל ימני שעמדותיו ניציות אף יותר מאלו של ממשלת ישראל.

החל מהשגרירה לאו"ם, חברת הקונגרס אליס סטפניק, שהובילה את הקרב נגד הטרור והאנטישמיות שקנו להם אחיזה באוניברסיטאות בארה"ב; עבור בשגריר לישראל מייק האקבי, התומך בפה מלא בסיפוח יהודה ושומרון, דבר שאפילו ממשלת ישראל נרתעת מלהתחייב לו; וכלה בשר החוץ מרקו רוביו, ביועץ לביטחון לאומי מייקל וולץ ובשר ההגנה פיט הגסת' - כולם תומכים מושבעים של ישראל.

במהלך הקדנציה השנייה שלו בבית הלבן, טראמפ יכול להפוך לנשיא הטוב ביותר שידענו, אבל בה־בעת הוא גם יכול להתגלות כמי שכרסם במחויבות וגם בסיוע הכספי והצבאי שארה"ב מעניקה לישראל

מינויים אלו מלמדים שדונלד טראמפ לא עושה חשבון לאיש ומקבל החלטות לפי השקפותיו וגם גחמותיו, יותר משהעז בקדנציה הראשונה שלו. עם זאת, אנשים אלו מונו לתפקידיהם לא בשל עמדותיהם בשאלת המזרח התיכון או ישראל, אלא בשל נאמנותם ומחויבותם לנשיא הנבחר. מסיבה זו נשמטו מהרשימה שמותיהם של כמה מתומכינו הגדולים בקדנציה הראשונה של טראמפ - שר החוץ מייק פומפאו והשגרירה באו"ם ניקי היילי.

מינויים אלו של טראמפ מפזרים מעט את הערפל ואת סימני השאלה של החודשים האחרונים באשר לכוונותיו ולמדיניותו של טראמפ לעתיד לבוא. הרי לצד הבעות תמיכה וחום כלפי ישראל, הוא פנה כידוע גם לציבור המצביעים הערבי, שבחלקו הגדול הוא אנטי־ישראלי במובהק, וניסה לגייסו לצידו. למצביעים הערבים הוא הבטיח כי יביא לסיומה של המלחמה באזורנו - ואלו פירשו את הדברים כהבטחה שלו ללחוץ על ישראל לסיים את המלחמה בעזה ובלבנון, בטרם השיגה בה את מטרותיה.

אבל לא מדובר רק בהצהרות בחירות, אלא גם בשינוי בעל משמעות שהתחולל בתוככי "המשפחה המלכותית". בקדנציה הראשונה של טראמפ משלו בכיפה בתו איוונקה, שהתגיירה גיור אורתודוקסי, ובעלה ג'ארד קושנר, שהיה שליחו של הנשיא למזרח התיכון וקידם את הסכמי אברהם, ואף את "עסקת המאה", שנועדה להביא לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני. צחוק הגורל, אגב, הוא שאבו מאזן, שדחה את העסקה ושלח את טראמפ "לעזאזל", מחזר אחריו במרץ כיום, בניסיון לחלץ ממנו את מה שהפלשתינים סירבו לקבל רק לפני שנים בודדות.

אלא שכיום המעגל המשפחתי המקיף את טראמפ כולל גם את נציגיו של העולם הערבי: מוסעיד בולוס, מחותנו, שאותו הוא עשוי למנות כשליחו לעולם הערבי. בנו של מוסעיד, מייקל, נשוי לבתו של טראמפ, טיפאני. בולוס האב הוא איש עסקים לבנוני, שבשנת 2009 התמודד והפסיד בבחירות לפרלמנט הלבנוני ברשימה שבראשה עמד סולימאן פרנג'ייה, בעל בריתו של ארגון חיזבאללה.

היום קורא בולוס לשלום בין ישראל לערבים, ונראה שהשהות לצד טראמפ העבירה אותו אל הצד של הטובים. אך בכל זאת - בראש מעייניו ניצבים לבנון והעולם הערבי, ומכאן גם מאמציו לשכנע את טראמפ להביא את המלחמה באזורנו לסיומה המהיר.

ואחרי כל זה, טראמפ של הקדנציה השנייה שלו נותר תעלומה. הוא מצוי בעמדת כוח שמעטים מיושבי הבית הלבן שקדמו לו נהנו ממנה, כי הרי הוא לא חייב דבר לאיש וגם לא זקוק לאיש.

האם הוא יתגלה כבדלן המתעב מעורבות אמריקנית בענייני העולם, משום שלדעתו היא באה על חשבון משלם המיסים האמריקני, ולכן יימנע מלפעול בתקיפות נגד איראן ויבקש רגיעה ויציבות? או שאולי דווקא משום שהוא משוחרר כיום מאילוצים, נזכה לגיבוי וליד חופשית בניסיון לארגן מחדש את המזרח התיכון ולקדם את יחסינו עם העולם הערבי, תוך דחיקת הסוגיה הפלשתינית מסדר היום האזורי?

במהלך הקדנציה השנייה שלו בבית הלבן, טראמפ יכול להפוך לנשיא הטוב ביותר שידענו, אבל בה־בעת הוא גם יכול להתגלות כמי שכרסם במחויבות וגם בסיוע הכספי והצבאי שארה"ב מעניקה לישראל. כך או כך - לנו לא נותר אלא להתפלל ולקוות לטוב.