לפתוח לדיון את כל סוגיית השירות

הבן שלי הוא אברך ששירת בצבא. מאותו מיעוט של אברכים המקדישים את חייהם ללימוד תורה, אך שהתגייסו ליחידותיהם הקרביות כאנשי מילואים בתחילת המלחמה.

חודש לאחר תחילת המלחמה נולד בנו בכורו. הוא הצליח להשתתף בברית המילה, כי יחידתו פעלה אז במרחבי טולכרם ונור א־שמס, ורק בהמשך עברה לחאן יונס. לבן שלי יש שלושה גיסים אברכים, משפחה שכזאת. אף אחד מהם לא היה בברית המילה, כולם היו ביחידותיהם. ביום כיפור האחרון האברך שכב במארב בלבנון, ובין אכילת טונה לקבנוס גם התפלל ככל שהתאפשר.

יש להוסיף לדיון את השאלות על אופי השירות הצבאי עצמו: אורך השירות, סוג היחידות, רמת הקושי והסיכון בשירות, מי ממשיכים או לא לשירות מילואים ועד איזה גיל, וגם איזו תועלת לחיים האזרחיים יש לסוגי שירות מסוימים

לימוד התורה של בני ושל גיסיו הוא מעמיק, רציני ומהותי הרבה יותר מזה של החרדים, דווקא משום שבשנה האחרונה הם שירתו במילואים יותר משלמדו, למען עם ישראל. לא הייתי מתייחס ל"תחרות" הזאת כביכול על לימוד התורה - אם לא החרדים, שמאחוריהם עשרות שנים של לעג ללימוד התורה הדתי־לאומי ושל זלזול בישיבות הציוניות וברבנים הדתיים־לאומיים.

עתה נראה שההבלגה הדתית־לאומית מסתיימת, על רקע מחיר הדמים הכבד של החברה הדתית־לאומית במלחמה. גם אם לא ברור מה יקרה עם החוק - שתכליתו העיקרית אינה גיוס, אלא החזרת ההטבות לחרדים - יש לקוות שאנחנו נמצאים לקראת עידן חדש.

אבל ההתמקדות בחרדים - ככל שהיא עקרונית, חשובה ומוצדקת - היא רק חלק מסוגיית השירות הצבאי. הסוגיה לא יכולה להישאר בתחום הצר של משרתים מול לא־משרתים. יש להוסיף לדיון את השאלות על אופי השירות הצבאי עצמו: אורך השירות, סוג היחידות, רמת הקושי והסיכון בשירות, מי ממשיכים או לא לשירות מילואים ועד איזה גיל, וגם איזו תועלת לחיים האזרחיים יש לסוגי שירות מסוימים.

במחוז יו"ש חיים 6% מהיהודים בני 50-18, אך משקלם היחסי בקרב החללים הוא כ־16% - פי שניים וחצי יותר. הדתיים־לאומיים באיו"ש מהווים פחות מחצי מהאוכלוסייה, אך הרוב המכריע של החללים מגיע מהם, הבדל של פי חמישה יותר בערך. במחוז תל אביב על כל עריו חיים כ־21% מהיהודים, ומשקלם היחסי בין החללים הוא כ־10%.

במחוז יו"ש מספר החללים גדול מאשר בכל מחוז תל אביב, למרות הפער הגדול בהיקף האוכלוסייה. לדוגמה, מספר חללי המלחמה תושבי טלמון, המונה 6,000 נפש, זהה למספר החללים בחולון, שבה מתגוררים 200 אלף איש - חמישה.

את סוגיית הגיוס יש לפתוח למלוא רוחבה, אורכה ועומקה. יש לדון לא רק בשאלה מי לא מתגייסים וממשיכים לדרוש הטבות, אלא מה קורה בין המתגייסים עצמם, מי ממשיכים בשירות המילואים ומי לא, רמת הקושי והסיכון בשירות ועוד.

הורים רבים ממחוז תל אביב לא מכירים את חרדת הדפיקה בדלת. ומלבד הפטור מחרדה זו של משפחות החיילים הקרביים, רבים מילדיהם לא אחת משרתים ביחידות שהשירות בהן מתגמל אותם באזרחות שנים רבות קדימה.

צבא העם ייפגע ויתרוקן ממשמעותו העמוקה ללא חלוקת הזכות והחובה לשרת בין כל חלקי העם.