מי לא רוצה ממשלת אחדות עכשיו?

ב־1 ביוני 1967, ערב מלחמת ששת הימים, אשכול צירף לממשלתו את גח"ל ואת רפ"י והקים ממשלת ליכוד לאומית.

בימים האחרונים נשמעת הקריאהלממשלת אחדותמעומק הקואליציה. שרי ש"ס ויהדות התורה הודיעו שהם בעד, השר ארבל מקדם עסקה באופן אקטיבי מול הקואליציה והאופוזיציה כאחת, דרעי מבין לעומק את הסכנה שבהיגררות לתוך מלחמה רב־זירתית בלי שישראל בחרה בכך. נתניהו לא מסוגל לקבל החלטות כרגע, הוא בוחר להישאר בעזה ומקווה שלחימה בעצימות לא גבוהה מדי באיו"ש ובלבנון תשאיר את ממשלת ה־64 על כנה עד לבחירות בארה"ב ועד לעדותו במשפט. אחר כך הוא יחשב מסלול מחדש.

גורם בכיר ביהדות התורה אמר ל"בחדרי חרדים": "ביבי לא למד כלום מ־7 באוקטובר ומהשנה האחרונה. כדי להעביר פה משהו ולהמשיך לנהל את המדינה, חייבים אחדות והסכמות. העם זועק ומשווע לאחדות. תהיה אחדות גם בלי שביבי ירצה"

הקריאות לממשלת אחדות מימין הולכות ומתרבות, מהציונות הדתית (השר אופיר סופר), מהליכוד, מהשר זוהר, מדלל ומאחרים. לפיכך, בשבוע שעבר הופעל נשק יום הדין: פגישות אישיות עם חברי כנסת סוררים. בפעם הקודמת שבה נתניהו נזעק זה היה חוק הגיוס, חוק הרציפות. דלל, סעדה, סופר וגוטליב הוזמנו לשיחה עם ראש הממשלה. הכבוד גדול. הם נכנסו כבודדים, אבל יצאו ובפיהם מסר אחיד: ההצבעה טכנית, ונצביע בעד. חוק הגיוס עבר בקריאה ראשונה. הם הבטיחו שבקריאה שנייה ושלישית יתנגדו לפטור גורף לחרדים וישמרו על צורכי צה"ל. ימים יגידו.

גם בשבוע החולף הוזמנו נציגים לשיחות בהולות. המסר הועבר: ממשלת אחדות היא טריק של השמאל שרוצה להפיל ממשלת ימין. אלא ששום מנהיג מהמרכז־שמאל, ובוודאי לא מאנשי המחאה, לא קורא לממשלת אחדות. קריאתם אחידה: בחירות עכשיו. גם החשוד המיידי, גנץ, נשאל ישירות ביום חמישי והשיב: זו לא העת לממשלת אחדות. צריך לקיים בחירות, ואחריהן להקים ממשלה ציונית רחבה. לפיד אמר שייתן רשת ביטחון בעניין החטופים. אבל שנתניהו לא רוצה ממשלת אחדות: "אזרחי ישראל יצטרכו להכיר בזה שבן גביר וסמוטריץ' לא נכפו עליו. זו הממשלה שהוא רוצה, אלה השותפים שהוא רוצה".

אם השמאל דורש בחירות עכשיו ולא רוצה ממשלת אחדות, ואם נתניהו נלחם בה מלחמת חורמה - מי רוצה בה? הימין הלאומי. המחנה הביטחוניסטי. הליכוד האמיתי. זה שהבייס שלו, בניגוד לחרדים, שלח את בניו להילחם במלחמה צודקת אחרי 7 באוקטובר. זה ששומע את שוועת החיילים השבים מהקרב להתרעננות אחרי 100, 200 ו־300 ימים וקוראים לאחדות. זה שמתנגד להסתה נגד ראשי מערכת הביטחון בזמן מלחמה.

זה ששומע את שר הביטחון שטוען שהמטרות הצבאיות בעזה הושגו כמעט במלואן (ראשו של סינוואר עוד מחובר), ושיש לסיים את הזירה העזתית באמצעות ברית אזורית עם מצרים וסעודיה והשבת החטופים כדי להיערך במלוא הכוח לזירה בצפון. זה שדורש לעדכן את מטרות המלחמה ולסמן את השבת אזרחי הצפון לבתיהם כיעד. אחרי הכל, ממשלת נתניהו פינתה מהצפון ומהעוטף עשרות יישובים. הימין רואה ולא מאמין.

האם הליכוד ושותפיו הטבעיים, המפלגות החרדיות, יובילו לממשלת אחדות? גורם בכיר ביהדות התורה אמר ל"בחדרי חרדים": "ביבי לא למד כלום מ־7 באוקטובר ומהשנה האחרונה. כדי להעביר פה משהו ולהמשיך לנהל את המדינה, חייבים אחדות והסכמות. העם זועק ומשווע לאחדות. תהיה אחדות גם בלי שביבי ירצה".

השאלה היא אם הימין הלאומי־ביטחוניסטי - שמבין שחייבים להשיב את החטופים ולהעביר את כובד המשקל הביטחוני לצפון, שמתנגד לכפיית "הרפורמה המשפטית" שוב על הכנסת ושרוצה ועדת חקירה ממלכתית - יציב את דרישתו לממשלת אחדות כאולטימטום לנתניהו. אחרי הכל, החרד"לים והביביסטים הם מיעוט בקואליציה. בין החרדים, הליכוד הביטחוניסטי והימין שבאופוזיציה - ליברמן וסער - יש רוב לממשלה חליפית. אם גנץ ולפיד ייקראו לדגל, הם יצטרפו למהלך.