ביום שישי לא צוין תאריך חשוב שהיה אבן דרך במזרח התיכון - מלאת 31 שנים לחתימה על הסכמי אוסלו.
ואולי בצדק לא צוין התאריך הזה. שכן כיום אנו אפילו לא נמצאים במצב שבו התחלנו, אלא ברגרסיה קשה; בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, עם חמאס בדרום, חיזבאללה בצפון ואינתיפאדה מתפתחת בשטחי יהודה ושומרון, במאבק מול מי שיכלו להיות שכנים והפכו למבקשי דמנו. אבל לרגע אפשר היה לעצום עיניים ולפנטז קצת איך הכל היה יכול להיות אחרת. שחלום "המזרח התיכון החדש" יכול היה, אולי, לקרום עור וגידים ולהפוך את האזור כולו למקום פורה ומשגשג עבור כל יושביו.
ייתכן שהחזון היה מתממש אם לנגד עיני המנהיגים, משני הצדדים, היתה ניצבת רק טובת האזרחים. כעת, ובטח לאחר הטבח ב־7 באוקטובר, ייקח זמן רב עד שהאמון שנשבר והתרסק לרסיסים יתחדש, ויקום דור מנהיגים חדש, בשני הצדדים, שיתעלה לגודל השעה. ובראש ובראשונה - שבצד השני יפסיקו להטיף להשמדתנו. עד אז גם בצד שלנו חייבים להתעשת. כמעט שנה מאז המחדל הנורא, ואותה הנהגה, פוליטית וצבאית, עדיין מנהלת את ההצגה - ובצורה כושלת.
דווקא המשטרה מתחדשת
בצבא אמנם קיבלו על עצמם את האחריות למחדל, אך פרישת האחראים מתבצעת באיטיות. מעטים עזבו, והאחרים, שעדיין אוחזים בתפקידיהם המאוד בכירים, מתלבטים מתי התאריך הכי מדויק שבו יפרשו. כך גם בשב"כ. אמנם ראש הארגון מרמז רמזים ושולח מכתבים שמתריעים, אבל ללכת הביתה? זה לא. הטענה שהם חוששים כי נתניהו ימנה תחתם אנשים עושי דברו היא תירוץ קלוש במדינה דמוקרטית.
במשטרה, אגב, קורה תהליך הפוך. המשטרה תפקדה מעולה ביום המחדל. אנשיה הגיעו מייד לשטח, נלחמו, נפגעו והצילו רבים, למרות שלכאורה הם לא חלק ממעגל קבלת ההחלטות הצבאיות.
ודווקא שם יש פרישות של קצינים רבים, ואיוש התפקידים שהתפנו בקצינים צעירים, תוך שינוי דרמטי של פני צמרת המשטרה. כן, אני יודעת שהם פורשים מסיבות אחרות שכולן קשורות בעומד בראש המשרד לביטחון הפנים, אבל רענון השורות הוא דבר מבורך, שצריך לקרות גם בצבא וגם בשב"כ.
זה חייב לקרות גם בשדה הפוליטי. מבין 120 חברי הכנסת, כל חברי הקואליציה מוכתמים במחדל - מראש הממשלה ועד אחרון חברי הכנסת מהספסלים האחוריים, כי זה קרה במשמרת שלהם. גם באופוזיציה יש כאלו שחייבים לקחת אחריות ולחשב מסלול מחדש, כי גם להם היה חלק בקונספציה. ביניהם כאלו שכיהנו כראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים או יו"ר ועדת החוץ והביטחון.
אנחנו לא זקוקים כעת לממשלת אחדות מזויפת. כן חייבים לבצע רענון שורות ולהזרים דם חדש, ציוני, אכפתי ומעורב שטובתו האישית משנית לטובת המדינה
אנחנו גם לא זקוקים כעת לממשלת אחדות מזויפת. ניסינו זאת, וזה לא עבד. מאחר שהשחקנים הפוליטיים לא השתנו, אז יודעים מי ייכנס מתחת לאלונקה ומי שוכב עליה בהמתנה להחייאה דחופה, ומי ירמה את מי, ואפילו יודעים שלא נופתע. אז נכון מה שאמר אלברט איינשטיין, שזו אי־שפיות לעשות אותו הדבר פעם אחר פעם, ולצפות לתוצאות שונות. כן חייבים לבצע רענון שורות ולהזרים דם חדש, ציוני, אכפתי ומעורב, שטובתו האישית משנית לטובת המדינה.
אסור להסכים ולנרמל את המצב הנוכחי, שהצפון מופצץ מדי יום, שעברו 344 ימים, ו־101 מאזרחי המדינה עדיין נמצאים בשבי חמאס. אסור לנו לנרמל מצב שבו עברה שנה מאז המחדל הנורא וטרם נקבע מועד לבחירות שיאפשרו לאזרחים לומר את דברם. אם ראש הממשלה נתניהו כה בטוח שהעם איתו, אדרבא - שיילך לעם ויבקש מנדט מחודש. אם לא, המסקנה היחידה היא שהם פשוט מ-פ-ח-דים שהעם יראה להם את הדרך הביתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
