"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נצרת: אשפה ללא בשורה

ערימות האשפה ברחובות העיר, שבה חיים כ־100 אלף תושבים, בלתי ניתנות להתעלמות •במילה אחת קוראים לזה - משילות, וזו הזדמנות להוכיח שיש כזאת • זה הזמן להפעיל ריבונות ולטפל בהתעלמות מפגיעה באיכות חיי אדם או מהמשך ההתעלמות משליטת גורמים מפוקפקים בסמלי שלטון במדינת ישראל

,עודכן
0השמעה
נצרת. עיר מלאה באשפה ואין משילות, צילום: משה שי

רבות דובר על בעיית הפשיעה בחברה הערבית. הפעם אפנה זרקור אל תופעה מדאיגה שמתחילה להתרחב מאז סיום הבחירות המוניציפליות. מדובר בשליטתם של גורמי פשיעה וגורמים מפוקפקים בעלי אינטרסים, על מערך פינוי האשפה ביישובים הערבים.

התופעה התחילה בכפר ג'דידה־מכר. גורמים עברייניים מנעו פינוי אשפה ומנעו מהרשות המקומית לפנות אשפה, או אף להתקשר עם חברה חדשה לצורך פינוי אשפה. תופעה זו תופסת תאוצה ומתרחבת ואף מסכנת את הציבור בשבועות האחרונים בנצרת.

אשפה ברחובות (אילוסטרציה),צילום: רוני שיצר

ערימות האשפה ברחובות העיר, שבה חיים כ־100 אלף תושבים, בלתי ניתנות להתעלמות. ליד בתי הספר, ליד בתי המגורים וליד בתי העסק. זאת סכנה תברואתית ובריאותית לתושבים ולמבקרים. במילה אחת קוראים לזה - משילות, וזו הזדמנות להוכיח שיש כזאת.

אבל מאחר שמדובר בפריפריה גיאוגרפית, כלכלית וחברתית, זה לא מעניין את מקבלי ההחלטות. אולי אם היה מדובר בהריסת בית או בחלוקת נשק המצב היה שונה.

מי שהבטיח משילות - זה הזמן לקחת את המושכות ולתת דוגמה איך אמורה להיראות משילות אכיפת חוק. להוכיח שזאת לא היתה הצהרה פופוליסטית.

הנהלת עיריית נצרת התגאתה שנים שאין לה חשב מלווה מטעם משרד הפנים החותם ומאשר כל הוצאה כספית, והעירייה מתנהלת באיזון תקציבי למופת. לפתע גילינו שהעירייה בחובות מצטברים של יותר מ־200 מיליון שקלים, וכי משרד הפנים כן מינה חשב מלווה, ולמעשה אבדה עצמאותה הכלכלית של הנהלת העירייה. וטוב שכך.

אי פינוי אשפה ,צילום: דודו גרינשפן

לאחר מינוי חשב מלווה, על משרד הפנים להוציא את סמכויות ההתקשרות וההסכמים מהרשויות, במיוחד אותן רשויות שיודעים כי הן נשלטות על ידי גורמים מפוקפקים, וכך באמצעות משרד הפנים או משרדי ממשלה אחרים יתאפשר להוציא מכרזים ולהפעיל פרויקטים ברשות שהם חיוניים וחשובים, במיוחד פינוי האשפה.

נצרת היא העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל, אחת הערים הגדולות בצפון, ויותר מכל היא עיר הבשורה, אחד המקומות החשובים לעולם הנוצרי. למרות שמבחינה תשתיתית היא דומה לכפר גדול ולא לעיר מודרנית, מן הראוי לראות בה מקום מיוחד, ולפעול שתפותח כראוי למען תושביה ואלפי המבקרים בה כל יום.

ראש עיריית נצרת עלי סלאם. הגיע הזמן לדרוש מהממשלה משילות,צילום: גיל אליהו-ג׳יני

נושא פינוי האשפה ברשויות המקומיות הערביות, או ליתר דיוק אי פינוי האשפה, ראוי שייחקר על ידי רשויות האכיפה. כל מי שביצע מחדל או לא מילא את תפקידו, חובה עליו לשלם את המחיר על פי הדין, אחרת הדבר לא יסתיים בג'דידה־מכר ולא בנצרת ויימשך גם ברשויות מקומיות נוספות.

זה הזמן להפעיל ריבונות ולטפל בהתעלמות מפגיעה באיכות חיי אדם או מהמשך ההתעלמות משליטת גורמים מפוקפקים בסמלי שלטון במדינת ישראל. משילות אינה רק אכיפת צווי הריסה ומעצר אזרחים על הנפת דגלי פלשתין או נגד המשך המלחמה - משילות היא גם דאגה לפינוי האשפה, ומניעת מפגעים תברואתיים מאזרחי המדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר